מדברים מהבט‪ן‬ בית הפודיום

חזרנו לאולפן מחופשות הפסח עמוסים בחוויות, המלצות חמות במיוחד וקצת עצבים. יהונתן פתח (עוד) חזית עם ארדואן בדרך לכריך דגים של זכרונות מאיסטנבול, נטע אכלה את אחת הארוחות היפניות המיוחדות (והיקרות) בישראל ואילו עמית עלה לירושלים כדי למלא את מאגרי התחמושת בנשק הסודי של הבראנצ'ים – בורקס שאין כמותם בשום מקום בעולם. 
עשינו סדר בשלל המקומות שנפתחים "אחרי החגים" ושמענו מדין שושני את כל הפרטים על דוכן הראמן החדש והמסקרן שלו וניסינו להבין מה קורה לגוף האנושי אחרי שלוש מנות שווארמה ברצף, מה כדאי לשים על פיצה באשדוד (או בכלל) ולמה לנו לעולם לא יוכלו להיות מסעדות כמו של היוונים?
וגם – שגיא כהן ואבי אפרתי חוטפים אש, שלל בדיחות לשלל גילאים ואפילו תובנות מפתיעות על תחבורה, פוליטיקה אזורית ו(לא עלינו) פוטבול אמריקאי.

ספיישל פסח מיוחד - בסלון של המאסטר שף, האיש והאגדה: ישראל אהרוני.

על הספר החדש שכתב עם הבת שלו, מאסטר שף, היחסים עם אייל שני, טוסט נקניק, למה הוא כבר לא מסעדן ולאן המטבח הישראלי הולך באופן כללי?
וגם - עשרת המכות של הקולינריה הישראלית!

בימים שאנו זקוקים לנחמה, אנחנו פונים למקומות הבטוחים שלנו:
השבוע יהונתן נסע למוסד ירושלמי ותיק, שמגיש תמהיל קולינרי אקלקטי שהחיבור העיקרי בין כל המרכיבים בתפריט הוא החשוב ביותר - נוסטלגיה.
עמית השתמש בפרוטקציות כדי להשיג כיסוני דג חריג שכבר אי אפשר להשיג: האף מריח ים תיכון, הפה טועם סין.
ונטע, הלכה ליד הבית והזמינה קינוח מפתיע שמשלב בין מזרח ומערב, בין חלב מרוכז לחמאה שמייצר פלא אדיר.

המשכנו לדבר על תוצאות פרסי המטבח הישראלי:
הזכייה המתבקשת של המסעדה הטובה ביותר, למה השף הטוב ביותר זכה ב׳דאבל׳, כמה פרסים אפשר להעניק לאדם אחד, פרסי התיעוד ועוד ועוד.

על בראנצ׳ים מבורקס ועד נאן, המדריך ללאפה קבב בשכונת התקווה, חזרתו המרגשת של מבקר האוכל הותיק, האם לחוח זה אוברייטד ולמה בסוף הכי טוב להזמין פיצה?

בפעם הראשונה בתולדות מדברים מהבטן - סנסציה: ביס השבוע קולקטיבי - מה הוא היה, ולמה אי אפשר להשיג אותו?
הוספנו גם את כל המקומות שהגיעו למקום השני: החסה שהוציאה את נטע למסע חיפושים, הסנדוויץ׳ האגדי בתל אביב שתלה תמונות של עמית ויהונתן על הקיר ומאסטר הסושי שגרם לעמית להגיד ׳אומאמי על אומאמי על אומאמי׳.

המשכנו עם סקופים:
פרסום ראשון לרשימת המועמדים בטקס פרסי המטבח הישראלי - האם אפשר להכריז על חילופי דורות? וגם - המסעדה החדשה של מושיק רוט (והאם הפעם הוא סוף סוף יצליח בקולינריה הישראלית), עגלות קפה מעורבבות במעט נפוטיזם, כשאיטליה פוגשת את אמריקה בתל אביב, חיי לילה בשכונת התקווה וראיון עם שף שרון כהן על התחלות חדשות - ממייפייר למונטיפיורי.

השבוע יהונתן מצא מקום קטנטן בלב ליבו של מרכז מסחרי בקטמון, שמגיש אוכל פשוט עם חתימה אישית שכל מנה שם מדויקת להפליא.
עמית החליט להביא רפרנס ספרותי כדי למצוא מילים על פוגאס הזיתים שאי אפשר להפסיק לאכול גם כשכל המטבלים כבר נגמרו.
נטע חזרה לבשל, בסבלנות, וחיכתה שעות כדי להכין ראגו קלאסי נהדר כמו שכתוב במקורות.

בהמשך לפרקים הקודמים - בשורה על עיתונות שמחוללת שינוי במסעדת קרוט, והמשכנו עם אין ספור סיפורים מהרשתות החברתיות:
על המסע לקובה המושלם של רובי מיכאל, הקרבונרה שהיא לא קרבונרה, החוצפה הקולינרית של המטבח הישראלי והמתכונים המפתיעים של נאור ציון.
וגם - ארוחת הצהריים הנפלאה אך יקרה מדי של נטע, יהונתן ועמית.

ספיישל פורים במדברים מהבטן, והתחפשנו אחד לשני:
נטע הלכה לאכול שווארמה במוסד ראשוני ותיק, ואחרי מחקר קצרצר - יהונתן אישר את הלאפה.
יהונתן הפך את עורו ובביקורו בהונגריה אכל מרק שום שמתאים לכל מזג אוויר ולכל אווירה ובעיקר, לא ברור למה המנה הזאת עדיין לא הגיעה למסעדות בארץ.
עמית לא בחר בדיוק ביס, אבל לראשונה מזה זמן רב זכה לקחת תיירים לסיור קולינרי ולשמחת כולנו הגיע להכרה שיש פה דור חדש ונפלא של שפים מצוינים.

המשכנו עם הסגירה המפתיעה(?) של מסעדת ל׳אפוק, השף הישראלי החדש עם כוכב מישלן, חודש המטבח הישראלי, הכתבה על הגלגל של שרדר, מסיבת קובות בבני ברק, אוכל פרסי מהטיקטוק ולמה עדיין יש מסעדות שלא לוקחות הזמנות?!