פרשת השבוע עם חזי כה‪ן‬ ישיבת מעלה גלבוע

אליהו הנביא דומה למשה רבנו, וההפטרה דומה לפרשה בנקודות רבות. ועם זאת מתוך ההקבלה הרבה עולה הבדל מאוד גדול ביניהם בשאלה איך לעמוד מול עם חוטא וכיצד לשנות את פני הדברים.

כמו יוסף, גם שלמה חולם חלום, וגם הוא ניחן ביכולת לפצח חידה מורכבת. אצל שניהם החלום מוביל לתבונה עמוקה ולפתרון דילמה (השובע והרעב אצל יוסף, וזהות אם הילד והרמאית – אצל שלמה). מה מלמדת ההשוואה? וכיצד הצליח שלמה לגלות מי הייתה אם הילד החי? האם תוכלו למצוא אותה בחכמתכם שלכם?

אז מה עכשיו? לאן ממשיכים כשמסיימים את התורה? את השאלה הזו שאלה אותי אישה בתהליכי גיור שנלחצה שסיימנו את התורה. והאמת היא שיש שתי תשובות נכונות. האחת, מתחילים מבראשית, שהרי המעגל הוא אינסופי. אבל ההפטרה מלמדת שגם ממשיכים הלאה – לספר יהושע. ועיון בפרק א בספר יהושע מגלה שהוא משמש בתפקיד כפול: הוא גם תחילתו של ספר יהושע אבל גם תחילתו של ספרות הנבואה כולה, ודווקא כשמתקדמים הלאה – אז מתבהר מקומה של התורה. מחדש.

לספר יונה שתי מחציות, וכל אחת עוסקת בעניין אחר. את לימודנו הפעם הקדשנו לחלק הראשון, שבו יונה בורח מה' ובעצם בורח משליחותו ומייעודו. ספר יונה מלמדנו שאדם אינו יכול לברוח מייעודו, שהרי אם יעשה כן, המציאות הנתונה בידי ה' תמחיש לו שאינו יכול לברוח מעצמו ומאלוהיו. מבחינה זו ספר יונה מציב לנו תמונת מראה – האם אנו בורחים מייעודנו?

בספרות הנבואה יש מאות רבות של נבואות הקוראות לתשובה, כשהשורש שו"ב מככב בהן. לכן עולה מיד השאלה מדוע נבחרה דווקא הנבואה החותמת את ספר הושע לתפקיד החשוב כל כך של הפרזנטור של התשובה? בעיניי, אחד הדברים המיוחדים בהפטרה הזו הוא הדיאלוג בין עם ישראל לה' סביב התשובה, החושף את עומק הכמיהה לקשר מחודש. בבחינת אני לדודי ודודי לי.

אין הרבה סיפורי לידה בתנ"ך, משום שהוא מתמקד בעשייה ובבחירה בטוב ואלה בדרך כלל קשורים ברגעי אחריות המתרחשים מן הבגרות ואילך. משום כך, אם יש סיפור לידה הרי שהוא חשוב מאוד להבנת הדמות ופועלה. לידת שמואל נבחרה כהפטרה ליום הראשון בראש השנה והיא מתקשרת לקריאה בתורה על לידת יצחק. מדוע יש בתנ"ך סיפור על לידת שמואל? ומה הדבר מלמד על פועלו? ומדוע זו ההפטרה לראש השנה דווקא?