הטראומה הקולקטיבית הפכה את המוזיקה הישראלית למנומסת, נעימה ועם מעט מאוד מקום לכל מה שאינו מיינסטרים. ככה נראו ונשמעו השנים האפורות אחרי רצח רבין. דווקא אז, בהתרסה כנגד השמרנות בישראל, צמחה בשוליים תופעה חדשה שהחייתה את התרבות האלטרנטיבית: האינדי המקומי הרים את ראשו. בפרק הזה נדבר על תופעת הלייבלים העצמאיים בתחילת שנות ה-2000. קוואמי, מהיחידים שסיקרו את הזרם הזה בזמן אמת, חוזר אל המהפכה שהראתה שכל אחד יכול ליצור מוזיקה: בלי תלות בחברת תקליטים ענקית, עם אמצעים דלים ותקציב נמוך (אם קיים). Lo-Fi ישראלי אסלי, בלי הבדל דת, ז'אנר ומין! ואחרי עשרים שנה: האם בישראל 2024, בצל הטראומה הקולקטיבית, יכול לצמוח גל דומה של תרבות חתרנית, אמיצה ולא מנומסת?מפורטיס ו-"נושאי המגבעת", דרך ג'נגו ו-"פלסטיק ונוס", ועד מיכל קהן, עמי שלו, צ'רלי מגירה, גלברט, "יאפים עם ג׳יפים", ועוד ועוד. הגשה, כתיבה, עריכה: קוואמיבצוות: ישי חסקי, מאיה מידןעיצוב גרפי: ירוסלב וטקביץ'ראש מחלקת גלצ הסכתים: הדר פרנקנטל