פעם הייתי ילד מפונק.   אמא שלי הייתה בבוקר מגישה לי תה ועוגיות חיוכים למיטה בבוקר וכל פעם כשחוזר מבצפר חיכו לי סירים של האוכל הכי טעים בעולם, ואיכשהו שולחן הקסמים שבסלון פינה בעצמו את הצלחות והבגדים המבולגנים בחדר שלי בדרך פלא עשו דרכם למכונת הכביסה ובחזרה מקופלים אלי לארון.   עד שהחיים עצמם הגיעו אלי.   והיו רגעים פחות זוהרים, מכל מיני סיבות.    והבנתי שהעולם הוא לא תמיד אמא פנינה שדואגת לפנק את הילד שלה. איך אמר רבי נחמן? יש עניין שהכל נתהפך לטובה.   היום אני עצמאי במלוא מובן המילה – עסק עצמאי רשום במדינת ישראל ועשיתי איזה דבר אחד או שניים בחיים בזכות עצמי   אז למה אנחנו כל כך חוששים לפנק את הילדים שלנו?   האם יש לנו ככ הרבה אחריות בידיים כשאנחנו מגדלים ילדים, ובאמת כל צעד שנעשה יגרום להם להיות איקס או וואי?   הפרק השני מוקדש בדיוק לנושא הזה. אירחתי את עדי הרפז, שהיא מדריכת הורים, מרצה בנושאי הורות ופסיכותרפיסטית אדלריאנית שמטפלת בהורים, זוגות וביחידים.  כדי לדבר על השאלה הזו:   האם אנחנו מפנקים את הילדים שלנו יותר מדי ?   ולמה רגעים פחות יפים   כמו משברים כלכליים   או רגעי שבר שאין להם פתרון   הם למעשה המתנות הכי טובות שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו, שיעזרו להם להצמיח כנפיים הרבה יותר מכל צעצוע שאי פעם נקנה להם.   האזנה נעימה!