לכאורה זה היה צריך להיות החלק הפשוט של פרק ב, אנחנו מגיעים עם ניסיון בזוגיות, במגורים משותפים, עם רגישות, וכל כך הרבה משאבים...  אנחנו בוגרים יותר, מודעים יותר, עברנו כבר כמה דברים בחיים... אין לנו ילדים משותפים (לפחות בתחילת הדרך), יש לנו ניסיון עשיר בהורות בגידול ילדים, עשינו כבר את מרבית ה"טעויות", אנחנו מכירים את הילדים שלנו, יודעים מדיוק מה עובד ומה לא עובד איתם. יש את לנו את כל הסיבות להאמין שבפרק ב נעשה את זה הרבה יותר טוב...אבל איכשהו, באופן קצת מפתיע,  הנושא הזה של גידול ילדים במשפחה משולבת, (בטח במגורים משותפים), מקפל בתוכו את אי ההסכמות הכי גדולות, ואת ההתמודדות הריגשית הכי מורכבת.  סטטיסטית, זאת הסיבה מספר אחת שבגללה בני זוג בפרק ב נפרדים.  בפרק החדש בפודקאסט, אנחנו עוסקים בדיוק בשאלה הזאת. בשאלה למה דוקא נושא החינוך וגידול הילדים, הופך להיות זירת המחלוקת המרכזית בפרק ב' מה יושב שם בעומק?  איך בדיוק נוצרת המורכבות הריגשית, של ההורה הביולגי, של בן או בת הזוג ושל הילדים. למה כל כך קשה לנו, לנהל שיחה כמו 2 הורים, בנושאים שקשורים לחינוך וגידול הילדים?   האזנה נעימהגלית ואמיתי