הכי חשוב שתעקבו, כי ממש כיף אצל דנה באינסטגרם: https://www.instagram.com/danulina?igsh=Mzl5aTNmanN1NHA1 דנה סיני היא נוסעת בזמן. בתרמיל שלה נמצא שני עשורים של קריירה בתחום השיווק, עשר שנים כפסיכודרמטיסטית ומגורים במספר מדינות, ביניהן פייסבוק, אינסטגרם, ניו יורק ועכשיו ג'רזי סיטי.  היא הקימה שתי קהילות את "מאמאנהטן" ו"ועד הורים" ונבחרה על ידי פייסבוק כ power admin of North America ב 2019.  את הרילוקיישן שלה היא עשתה בגיל 38 יחד עם בן זוגה והתינוקת שלהם, כשנחתו בניו יורק עם שתי מזוודות ו-ויזת תייר ועברו את המסלול למיטיבי לכת כדי לקבל את הגרין קארד. כיום, היא ממשיכה את המסע וכותבת את התסריט הראשון שלה ומייעצת לחברות ובעלי עסקים כיצד לפתח את העסק שלהם לארה"ב באמצעות מיקוד בקהילות כקהל יעד ובניית אסטרטגיית תוכן מותאמת במדיה החברתית. כיום מתגוררת בג'רזי סיטי וקודם בני יורק בכל פרק יש לנו גם המלצות למאזינים שלנו, המלצות של מקומית. אז: מה המסעדה שאת הכי אוהבת איפה שאת גרה?  אני מאמינה שפיצה צריך לאכול רק באיטליה. א ב ל -  כשהניו יורק טיימס אומר שהפיצה הכי טעימה בניו יורק נמצאת בכלל בג'רזי סיטי, אז מי אני שלא אסכים? היא גם קיבלה את המקום הראשון כפיצה הכי טובה בצפון אמריקה בשנת 2019. Pizza Razza של השף דן רייכר. מעולה שבמעולות. והמסעדה הסודית שלי במנהטן, שאני ממליצה עליה רק לחברים טובים והנה, עכשיו גם אתם יודעים, נמצאת בסמטה קטנטנה ב lower east side ושמה Freemans על שם הסמטה בה היא נמצאת. הוויב, האוכל, השכונה. ההכל. איפה את שותה את הקפה שלך?  עד לפני חצי שנה היה לי קפה קבוע ליד הבית, הבריסטות הכירו אותי, המוסיקה הייתה אחלה, יש חצר אחורית מהממת. ואז הבעלים החליט לשים שלט תמיכה בשונאינו ושני בלוני הליום של אבטיחים על השולחן המרכזי בקםה (האבטיח הוא האימוג'י שבו משתמשים שונאינו ברשתות החברתיות, כי הצבעים שלו הם כצבעי דגל פלסטין).  למזלי, יש פה מלא בתי קפה טובים בהיסטוריק דאונטאון - מה שאני לא יכולה להגיד בכלל על מנהטן. האם יש רחוב מיוחד או סוד כזה שאף אחד לא מכיר אלא אם הוא גר במקום שבו את גרה (סודות של מקומיים, זה יכול להיות רחוב מעניין, מסעדה, בר, פינת רחוב) אז סיפרתי מקודם על פרימנס, ואני אגלה שבג'רזי סיטי יש מלא מלא הפתעות כאלו. כמעט מאחורי כל בית קפה או חנות מסתתרת חצר אחורית חמודה.  האיזור של ההיסטוריק דאונטאון בנוי מבניינים מהממים מהמאה ה-19, בנייה מאד ייחודית, ויש סיפור מאחורי כל בית כאן. אני, למשל, מתגוררת בבניין בן שלוש קומות משנת 1850, שהיה בית מיילדות ולאחר מכן היה מקום המפגש של הפרלמנט המקומי. הבניין נשרף לפני המון שנים ובעל הבית שלי, שהוא אדריכל, שחזר אותו ב