החיים מביאים אותנו למצבים בלתי אפשריים. שם אנחנו מחויבים, ללא פשרות, באומץ, בישרות לב, להביא את אמת ליבנו, ואת רצוננו המהותי, למפגש עם מציאות שהיא מעבר להיגיון שלנו. כאשר אנחנו מביאים את אמת ליבנו, ללא תנאי, וללא פחד, החומה העומדת בפנינו, נמסה ונופלת, ושם אנחנו יודעים שגדלנו, צמחנו והתפתחנו. בחלק השני של הפרשה אנו עוסקים בפרעה, מלך מצרים, הוא האני הארצי-גשמי, הרודן, שמשרת אותנו בראשית התבגרותנו. מתוך פחד הישרדותי הוא מנשל אותנו מהכיסופים והתקוות שלנו, מרצוננו האישי, ומאדמתנו, מאמצעי הייצור שלנו, ובכך אנחנו משתעבדים לעשות את רצונו של אותו אני רודן שמשרת את הדימוי כחלק ממאבק על מקום.