Description
לפעמים מחליטים להתחיל מחדש, לעזוב את המוכר והידוע ולפנות לדרך שונה ואחרת. להתחיל מחדש זה תמיד מאתגר, על אחת כמה וכמה כשהדבר קורה בגיל 45 ומצריך גם למידה של עולם תוכן שונה מהמקצוע בו עסקת שני עשורים. שינויי כזה מצריך למידה רבה ופיתוח של מיומנויות חדשות, ועלול ליצר חשש ממפגש עם הלא נודע ולעורר שדים רדומים, או מאידך, ליצר תחושת התחדשות, פריצת גבולות ותשוקה מחודשת.
כשגלית פרידמן נוי האורחת שלי בפרק החדש בפודקאסט, עברה מעריכת דין וטיפול בתיקי גירושין לתחום עיצוב הנעליים היא חשה סוג של הקלה. יציאה ממקום קשה של סכסוכים ומאבקים, לעולם יפה שעושה טוב ונעים. מבחינתה זה היה נהדר לשים בצד 20 שנות קרירה כעורכת דין ולפנות לעולמות העיצוב. הגישה החיובית והבשלות האישית אפשרו לה לשמור על אופטימיות והתלהבות גם נוכח אתגרים רבים וכישלונות שהופיעו במהלך הדרך העסקית
החדשה. ענף יצור ועיצוב הנעליים בישראל, ששגשג בעבר, נמצא כיום בסטגנציה וכל מפעלי הנעליים שהיו בישראל נסגרו עד האחרון שבהם!. גלית נכנסה לתחום מאתגר זה ובנתה צעד אחר צעד את מותג הנעליים אמריה- AMRIA והצליחה להגיע להרבה לקוחות, לחנויות בוטיק ולבבות של נשים שכבר נשבו בקסמו של המותג. להאזנה-
ספוטיפי- https://bit.ly/3jtwHZ2
אפל- https://bit.ly/3hZXgEO
גוגל- https://bit.ly/2RkzmGk
אתר טלי לבינגר- https://bit.ly/3G78ZcC
תספרי קצת על הרקע שלך- איפה גדלת? האם כילדה ונערה בלטת או אהבת את תחום האופנה? מה בחרת ללמוד באוניברסיטה? מדוע בחרת בתחום הזה
אני גלית בת 50. נשואה ואם לשלוש בנות. גרה בחופית. אנחנו מגדלים סוסים (בעלי – הידוע בכינוי מגשים החלומות הפרטי שלי, רוכש את בעלי החיים ואני המטפלת של גן החיות), כלבים, וחתולי רחוב.
גדלתי בקריות, נולדתי בקרית ים ולאחר מכן בקרית חיים, עד הצבא. ילדות של פעם. הורים צעירים (שהיו דור שני להורים ניצולי שואה, ממש ילדים למשפחות שניות). מלא חברות, אח אחד והורים מאוד מאוד אוהבים. מאז ומעולם אהבתי בגדים, סמרטוטים כמו שאמא שלי כנתה. עבדתי מגיל צעיר, מאוד כדי לרכוש לעצמי מותגים. אז זה היה בנטון. ונעליים, מטורפת על סניקרס. היו לי עשרות זוגות. הכי משוגעות שיש. תמיד היתה לי אמירה שלי באונה, אני חושבת. גילחתי בגיל 17 את כל הראש והשארתי פוני. אמא שלי כמעט הרגה אותי. קצת מרדנית, תלמידה טובה בסהכ. לא סמים אבל לגמרי בורחת מידי פעם עם חבר שהיה גדול ממני בשבע שנים.
כנערה אהבתי לכתוב, ולדבר... בעיקר להתווכח. לדחות מבחנים, לרבי עם המורים... איך שהוא ידעתי שארצה ללמוד משפטים. שירתתי בצבא כמדריכת חיר ובמהלך השנה השניה, אבי שכנראה חשש מאוד שאטוס ליטול אחרי צבא שכנע אותי ללמד משפטים באנגליה. שבועיים