כבר דיברתי לאורך הפרקים השונים של הפודקאסט על חווית הבדידות והלבדות שההבדל העיקרי ביניהם הוא מקור ההרגשה והמודעות של האדם או נקודת המוצא שממנה הוא פועל, חי ומחליט  חווית הבדידות היא חוויה קשה לאדם כי הוא מרגיש לבד, מרגיש אולי נטוש ומרוחק מידי עד כדי כך שאין הד למעשים, למילים ולתחושות שלו ורק תחשבו כמה אנשים חווים את החוויה הזו ביום יום שלהם, את התחושה שהם מרוחקים עד מנותקים, לא רלוונטים לעולם הנוכחי ושהם בהמתנה סובלת שכמהה לשינוי וזה מצב שבו התקווה כמעט ולא קיימת זו חוויה קשה, עמוקה, מצמצמת  ומדכאת בגלל המרחק והריחוק שנוצר שבגישה אחרת יכול היה להיות מנוצל להתבוננות פנימית ומיקוד עצמי כי אפשר להשתמש בריחוק כמנוף להתפתחות , לפתח נקודת מבט רחבה בהתבוננות על העולם ולשם כך אנשים רוחניים נודדים אל המדבר השומם שיש לו הרבה צורות וביטויים על מנת להביט בעצמם..  לעומת הבדידות חווית הלבדות היא בחירה שונה כי היא ממקדת צורך להתנהל מתוך העצמי ובאופן לבדי, ולכן אין בה את חווית הנטישה והצמצום הרגשי אלא רק מצב אשלייתי של חווית ריחוק או שמירת מרחק שהרבה פעמים נעשית באופן מודע  . לעיתים זה קורה כדי לקדם דרך מקורית, מיקוד עצמי והתרחקות מהיסחי דעת וזה לא אמור בכלל לפגוע בחווית האחדות והשייכות של האדם כי הוא יודע בתוך עצמיותו שהוא באחדות עם הכלל ושייך לכלל , ושהוא אף פעם לא לבד, לא היה לבד ולא יהיה לבד כי הוא באחדות עם עצמו ועם אלוהיו ואם הוא באמת באחדות כזו הוא באחדות עם כל הקיים. הפרספקטיבה הזו מאפשרת נקודת מבט רחבה שממנפת והמשתמשת בריחוק על מנת ליצור הרחבה וערך מורחב של הקיום שלו, להסתכל על התמונה הכללית ולהתייחס פחות לשיבושים רגעיים וחולפים . זה יכול להתרחש בזכות העובדה  שאין במצב הזה כאב רגשי למרות הריחוק והצמצום כי הרגש לא סובל להיפך, הוא מרגיש ויודע שהוא שייך לדבר מה רחב יותר ואז לאדם יש אפשרות כנה לכוון את עצמו למקורות עמוקים בתוך עצמו, למצוא את רצונו , את יושרו ואת כנותו, לחקור, להביט  ולהכיר בהוויה באמיתית שלו שמבקשת להתגלות כאשר הוא יביט בכנות ויושר לתוך עצמו כי הוא התפנה מבדיקת המציאות האשלתית שמסבירה את הריחוק כבעיה שדורשת פתרון ואז המינד של האדם יעסוק באופן אובססיבי במציאת הפתרון לבעיה הדימיונית. בפרק הזה אציג סיפורים, הסברים ודרכי קבלה של הלבדות על מנת שמושג זה יוכל להתפס כמתנה ולא כקושי