הפרק מעמיק את נושא הלבד והלבדות ועונה על סוגית הסליחה לעצמי ולאחרים. מבחינה רוחנית ניתן לומר שלמרות הכאב , למרות האכזבה, הנטל הרגשי או טראומת נטישה ואובדן בטרם עת כל מה שמתקיים זו בחירה מתוך אפשרויות שהנשמה עשתה בטרם היא נכנסה לגוף חומר וכל האירועים הללו נמצאים כאפשרות קיימת ותסריט אפשרי..אני יודע  שזה אולי נשמע כגישה פטליסטית חסרת רגישות ורבים אולי שואלים את עצמם למה שאבחר לעצמי תסריט מזעזע או קשה כשאני רוצה או רוצה לחיות ולחוות את החיים בהרגשה של אהבה , קבלה ושמחה ?  רבים מאמינים שדברים קורים להם בשל חוסר מזל או בגלל אירועים שנכפים עליהם כאשר לאמיתו של דבר ההרגשה הפנימית והצורך החוויתי של האדם קודמים לאירוע שמתרחש … ותסתכלו על עצמכם בכנות ותענו לעצמכם כמה פעמים קרו דברים ואירועים בחיים שלכם שאמרתם עליהם : ידעתי שזה מה שיקרה , היתה לי הרגשה כזו.. אפשר לומר שההרגשה הזו היתה קיימת לפני האירוע והיא גם זו שמניעה את החיים והתודעה וכאשר מתרחשים דברים שמחים ומשובבי נפש אנשים שמחים ומסופקים מהידיעה הזו כי היא מצביעה על חיבור לרגע בין עולם הרוח של ההרגשה לעולם החומר של המעשה והסינכרון הזה ביניהם מקרין חוויה רגעית של חיבור נכון ויצירת מציאות טובה ומספקת ואין ספק שזו יכולת שכדאי לפתח אבל אם זו הרגשה רעה , או גרועה ולכאורה שלילית אין לאדם שום רצון  לחוות את האירוע באותו שיוויון נפש והוא מתרחק מהיכולת הזו ועושה את כל מה שהוא יכול על מנת להדחיק את ההרגשה הרעה שיש לו כי הוא לא רוצה שההרגשה הזו תשתקף כאירוע חיצוני ואמיתי בחיים שלו והוא מפחד מהחיבור הזה בתוך עצמו כי הוא  יוצר לכאורה מציאות שלילית וכך אנשים מתקרבים ומתרחקים מעצמם עפ״י רמת האיום שמופעלת עליהם במקום ליצור אחדות פנימית שמספרת שאי אפשר לשלוט על על האירועים החיצוניים והם נעים באופן רנדומלי עפ״י ההרגשה הפנימית שמתקיימת שגם היא מתחלפת כל הזמן כשבמצב מודעות אדם נח במקום ולא נסחף אחר הדרמה והתעתוע . סליחה היא לא לאחרים אלא לעצמך , אם האדם מקבל את הרעיון שהכל זו בחירה חופשית והוא חותר להבין את הסיבתיות האמיתית של האירועים הוא יכול להתחבר אל  תפקיד המבוגר האחראי בתוך עצמו ולבחור שלא להמשיך להרגיש כקורבן אחרת הוא יהיה כלוא בתוך מעגל של סבל נצחי כאשר מי שפגע בו  או בה הופך להיות הסיבה היחידה לסבל  שלו גם בתחומים אחרים וזה לא תמיד תואם את האמת  . מי שפגע במישהו אחר מכניס את עצמו למעגל סבל ויש מקום לחרטה , ויש מקום לסליחה כאשר היא מופנית בצורה כנה ואמיתית , לפעמים מי שנפגע הוא זה שמחזיק במפתח השחרור עבור שני הצדדים אבל לפגיעות יש קצב משלה