נבסס תשומת לב מרווחת בכל השדה של הגוף. בעדינות נזמין אל השדה משהו שמעורר בנו כל סוג של שמחה. מאחר ולרוב התודעה שלנו לא רגילה להשאר עם שמחה, בתרגול הזה נזמין את עצמינו להפתח אליה ולשהות בה, לשמוח בה ולשוב אליה כעוגן. נטה את הלב-תודעה לעבר האפשרות הזאת ניתן להתייחס אל התרגול הזה כאל טיפוח סמדהי, וגם כאל טיפוח איכות הלב שנקראת מודיטה - שמחה ברת קיימא, פתוחה ומפרגנת. את אופן התרגול הזה לימד רוב ברבאה ואת התרגול הספציפי הזה עם האיכות של שמחה למדתי מקרן שפי הנהדרת