כשאת בוכה וכועסת על התנהגות של אנשים אאחרים - את מאשימה אותם בהרגשה הנוראית שאת חווה?
ואם כן אז האם חשבת על למה בעצם? איך אנחנו אמורים לדעת שמה שאמרנו או עשינו כזה נורא? ולמה מה שנורא בעיני אנשים מסויימים לגיטימי לגמרי בעיני אחרים?
כי לכולנו יש טריגרים שמפעילים אותנו. אז מה הדרך הנכונה להתמודד עם הכאב?
מה עשית בדרך כדי לברר מי את באמת? כמה שנים נתת לאנשים אחרים לקבוע את הסיפור שלך ואת ההחלטות שאת לוקחת? הראיון שלי עם רות מציג סיפור מעניין על אישה חזקה ששאלה את השאלות האלה ועם השנים מצאה להן תשובות טובות. איך מפסיקים להתיישר עם הסביבה ומה עושים כדי לגלות מי אנחנו באמת? פרק חשוף ואמיץ על האמת...
כמה ימים מבולבלים יכולים להרגיש כמו נצח. כמה ימים שאני באנרגיות נמוכות ולא רואה את הדברים מהר כמו שהייתי רוצה, והפרצוף שלי בריצפה והאנרגיות שלי הלכו לעזאזל. אז ישבתי להקליט. וכמו תמיד מתוך הכלום יצא הרבה. אוהבת אתכן תהנו.