לכאורה, לפי הגר"א, יש בעיה הלכתית בעמידה בצפירה ביום הזיכרון, משום "חוקות הגויים", כי אף שיש היגיון במנהג זה, אילולא הגויים לא היינו חושבים לעשותו דווקא כך, וכביכול "נודף" ממנו ניחוח נוכרי, והוא צריך להיאסר. עם זאת, יש להדגיש כי דעת הגר"א היא דעת יחיד, ורוב הפוסקים מתירים מנהג נוכרי כל עוד יש בו היגיון, כפי שפסק הגר"א. אך ייתכן שגם הגר"א עצמו יודה שמנהג העמידה בצפירה מותר, מכיוון שמרכיביו מתאימים למוטיבים יהודיים: הצפירה – כמו תקיעה בשופר ובחצוצרות הרווחים ביהדות. עמידה לשם כבוד אף היא מוטיב יהודי מוכר. וזיכרון הנופלים הוא בוודאי רעיון יהודי קדום. העמידה בצפירה לזכר חללי צה"ל היא אפוא שילוב של מוטיבים יהודיים מובהקים, וממילא אין סיבה לראות בה חוקות הגויים, אף לדעת הגר"א.