מדוע בימינו אנו מבקשים להיות שנה הבאה בארץ? והלוא אנו כבר בארץ!

מה האמירה הראשונה שלנו בפסח?

למה שר הרב שוב ושוב את "מן המצר"?

הרעיון מאחורי "הא לחמא עניא"

מה משמעותם העמוקה של חלקי המצה החצויה?

האם היהדות גזענית?

למה בכה הרב דרוקמן מהסיפור המוכר כל כך?

למה בפסח מקדימים את קדש לרחץ?

רעיון על הכרפס בליל הסדר.

מה הקשר בין הביצה לעם ישראל?

פרק מיוחד לילדים מההגדה המעובדת של הרב דרוקמן לילדים! והפעם: מדוע אנו מבקשים להיות שנה הבאה בארץ ישראל, אם אנחנו כבר כאן? וחוויות מליל הסדר המיוחד בבית הרב דרוקמן!

על הזרוע בקערת ליל הסדר.

על תכליתו הפנימית של ליל הסדר.

אחר מלחמת ברק בסיסרא שיבחה דבורה הנבואה את השבטים שהשתתפו במלחמה והוכיחה את אלו שהשתמטו ממנה. רבי משה אלשיך מסביר שדבורה הוכיחה את בני אפרים שהשתמטו מהמלחמה בטענה שיש בהם תלמידי חכמים שאינם מורגלים במלחמה – שהרי מבני מכיר בן מנשה ירדו מחוקקים למלחמה – עם היותם תלמידי חכמים! אך בעיקר הדגישה דבורה את מעלת שבט יששכר: "וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה" – אף שביששכר נמצאו גדולי החכמים – הם באו עם דבורה במלחמה! הם גם הקדימו את ברק: "וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו" – הם...

בפעם הקודמת למדנו את דרשות חז"ל המדברות על מסירות הנפש של שבט יששכר על התורה, המרומזת בברכת יעקב לבנו יששכר. חז"ל מציינים כיוון נוסף בברכה ליששכר, בנוגע לקשר המיוחד של שבט יששכר לארץ ישראל. חז"ל אומרים כי בניגוד לשאר השבטים, שבט יששכר לא הניח "יתירות" בנחלתו, כלומר, לא הותיר כנענים בארצו, אלא הוריש את כולם, כציווי התורה. חז"ל מלמדים אותנו בזה כי גם את "עול ארץ ישראל" צריך לקבל מתוך מסירות נפש, הקפדה ודיוק – לכבוש את הארץ בשלמות, בלי להשאיר שום "יתרות". ברכת יעקב מרמזת אפוא על מסירות הנפש של...

אנו מוצאים בחז"ל שני כיוונים בהבנת ברכת יששכר. הכיוון הראשון עוסק בקשר של שבט יששכר ללימוד תורה, והכיוון השני בקשר של שבט זה לארץ ישראל. רמז לקשר של יששכר לתורה נמצא בספר דברי הימים: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם, וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם". חז"ל מבינים שהכוונה למאתיים ראשי בתי דין מיששכר, שלימדו תורה ופסקו הלכה לכל ישראל. בברכת משה נאמר: "וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ". את...

ברכות יעקב לבניו נאמרו ברמזים ובמליצות, וכדי להבינן יש צורך להעמיק בהן. ברכת יעקב ליששכר היא דוגמה לברכה שקשה להבין באופן פשוט: "יִשָּׂשכָר – חֲמֹר גָּרֶם, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד". לכאורה זו קללה ולא ברכה! לכאורה יש גם סתירה פנימית: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה" – משמע שאין לו לעמול, אך יעקב אומר את ההפך: "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד"!...

כששמע משה את בקשת השבטים ראובן וגד להישאר בעבר הירדן ולא להשתתף בכיבוש הארץ, הוא הזדעזע: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה – וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!". איפה נשיאת העול עם אחיכם בני ישראל?! איזו חשיבה אנוכית! איפה ההשתתפות בצער הציבור בכיבוש הארץ?! רבי יהודה לירמה כותב בפירושו למשנת "הנושא בעול עם חברו", שאף אם אדם הוא תלמיד חכם גדול כל כך עד שהוא ראוי על פי דין להיפטר מעול כלשהו המוטל על הציבור – ראוי לו שיחמיר על עצמו ויישא איתם בעול! ואם כך ינהג גדול הדור – הרי "שֶׁמֵּאִתּוֹ ילמדו הכל,...

אחר חורבן הבית הורה מלך בבל לתת לירמיהו חופש ללכת לאשר יפנה. אולם, בפועל אנו מוצאים אותו אסור באזיקים עם שאר העם. המדרש מסביר שכל פעם שראה ירמיהו קבוצה מישראל אזוקה בדרך לגלות, הצטרף אליהם מרצונו החופשי. רבי יצחק בן שלמה מטולדו, בפירושו למשנה באבות, רואה בהשתתפות ירמיהו במאסרם של ישראל ביטוי למידת נושא בעול עם חברו והשתתפות עימו בצרתו. הוא מוסיף שמי שנושא עול מלכות עִם הציבור – יראה מתוך כך בנחמת הציבור, ותלמודו יתקיים בידו. בגמרא מובא שבזמן שהציבור שרוי בצער, אין לאדם לומר: "אלך לביתי...

אחד מדרכי קניין התורה הוא הנושא בעול עם חברו, המהר"ל מסביר שהדבר כולל גם נשיאה בעול עם כלל הציבור. כשאדם נושא בעול של כלל הציבור הוא מראה שהוא לא נבדל מהציבור. התורה מטביעה בנו את ההסתכלות הכללית, לתפוס שהכול חלק מכלל גדול, אחדותי ושלם, שאין פרט המנותק מהכלל. משום כך הנשיאה בעול עם החבר הכרחית לקניין התורה. המדרש מביא דוגמה לנשיאה בעול עם חברו במובן הציבורי ממשה רבנו, שכשעוד חי בארמון במצרים, יצא לראות בסבלותם של אחיו. המדרש אף מזכיר בקשר לכך את דברי הלל: "אל תפרוש מן הצבור", ואומר על כך:...

במקרה שיש לחלל את השבת לצורך פיקוח נפש, יש העדפה שגדולי ישראל הם שיחללו, כי אצלם ערך השבת לא ייפגע, שהרי הם מכירים בערך הגדול של חיי האדם ופיקוח נפש ומבינים שהם אינם מבטלים את השבת לעניין שולי, אלא לצורך נעלה מאוד! גדולי ישראל מבינים לשם מה ניתנו החיים בעולם, ומכירים בערך העצום של חיי האדם; הם מבינים כי ערך זה כה רב – שהוא דוחה אפילו את ערכה העצום של השבת! לכן אנו מעדיפים שהם יחללו את השבת. ערך השבת לא ייפגע בעיניהם, כי הם מכירים בערך הגדול של חיי האדם. ואם ערך חיי אדם יחיד גדול כל כך שאנו...

את כל אחד מספרי "משנה תורה" סיים הרמב"ם בדברים ערכיים. לפי זה הסביר הרצי"ה כי דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל לא באו לחדש הלכה בעניין פטור ממלחמת מצווה, אלא לומר שכל אדם בעולם, ואפילו גוי, המבקש להידבק בה' – זוכה לסיוע משמיים בדרכו. יתר על כן, הראי"ה קוק זצ"ל הסביר שכוונת הרמב"ם שבני שבט לוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", איננה לפטור אותם ממלחמת מצווה – אלא ממלחמה פרטית על נחלתם, כמו שעורכים שאר השבטים, שהרי אין ללוי חלק ונחלה בארץ. אדרבה, דווקא בשל מעלתו שייך שבט לוי במלחמת מצווה יותר...

ראינו טענה כי לדעת הרמב"ם, שבט לוי פטור מגיוס למלחמה, בשל תפקידו הרוחני, ולא רק הוא, אלא "כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו" להתמסר לעבודת ה'. יוצא לכאורה שתלמידי הישיבות, העוסקים בתורה יומם ולילה, פטורים משירות בצבא! הבנה זו ברמב"ם קשה מכמה צדדים: (א) מדוע לא הביא הרמב"ם הלכה זו במקומה, בהלכות מלכים ומלחמותיהם? (ב) בהלכות מלכים פסק הרמב"ם במפורש שכולם חייבים במלחמת מצווה ולא העיר שישנם היוצאים מן הכלל. (ג) הרמב"ם לא אמר שכל איש מישראל יכול להיפטר מהצבא כמו שבט לוי, אלא: "כל איש...

הרמב"ם פוסק שבמלחמת מצווה הכול יוצאים – אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. לפי זה יוצא שאין כל פטור בימינו מהשתתפות במלחמה על הגנת עם ישראל, וכולם מחויבים על פי ההלכה להתגייס לצה"ל, שהוא הזרוע המעשית לקיום מצוות המלחמה! אולם, ישנם המביאים את דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, שבהם הוא כתב ששבט לוי אינו נוחל נחלה בארץ ישראל, מפני שהוא "הובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים". בשל תפקיד חשוב זה, הובדל השבט מדרכי העולם – "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין... אלא הם...