ההבנה כי הגאולה דורשת זמן, אין משמעותה שאנו יכולים להתבטל ולהמתין שיתקדם התהליך מעצמו. אנו נדרשים לפעול לקידומו של התהליך! אבל כשבאים מתוך מעמד נפשי של: "עכשיו – ומייד!" עלולים להגיע לייאוש כשרואים שה"עכשיו" – מתמהמה, וה"מייד" אינו מגיע... עלינו לבסס בקרבנו את ההכרה שגאולת ישראל היא תהליך מתמשך הדורש זמן. מצבנו היום טוב לאין־ערוך מבעבר, ואי אפשר להתחיל להשוות בין כל מה שיש בידינו היום – לבין מה שהיה בידינו בתקופת הגלות הארוכה והמרה. ואף אם לעת עתה אנו עדיין נדרשים למאבקים ומלחמות, עלינו...

לקראת כניסתם ארצה הבטיחה התורה לישראל שה' יהיה עימם וייתן את עמי הארץ לפניהם. הבטחות אלו ודאי שִמחו אותם מאוד ונטעו בהם את הוודאות שירושת הארץ עתידה להסתיים בתוך זמן קצר ובלי מאמץ. אולם, למעשה חלפו למעלה מארבע מאות שנה עד שזכו לשבת בארצם בנחת ושלווה, ובית המקדש עמד על מכונו! אומנם היו הבטחות גדולות ועצומות – אך הגשמתן הייתה כרוכה בתהליך ארוך ומתמשך, אשר נרמז כבר בהבטחות: "וְנָשַׁל ה' אֱ¬¬־לֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט, לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר...". בבית ראשון חלפו...

חז"ל אומרים שבשעה שה' מְגַלֶּה שכינתו על ישראל, אינו מגלה עליהם כל טובתו כאחת, אלא בהדרגה, שלב אחר שלב. הסיבה לכך היא מפני שאינם יכולים לעמוד באותה טובה, "שאם יגלה עליהם טובתו בפעם אחת – ימותו כולם!". הגאולה היא טובה גדולה ואדירה לישראל, בשל היותה חידוש גילוי השכינה עליהם, אך אם תבוא טובה זו כולה בבת אחת, לא נוכל לקלוט אותה ולעמוד בפניה. איננו מסוגלים, בכלים האנושיים שלנו, להכיל את אורה המלא של הגאולה. הגאולה היא כמו אור אדיר, שאם יאיר ברגע אחד – נסתנוור מפניו ולא נוכל לעמוד בפניו! התקדמותה...

בשם הגר"א מובא, שמאחר שהגאולה מתפתחת קמעה קמעה, ממילא "כל פעולה של אתחלתא – יש להתחיל אפילו במעט". אין לזלזל בפעולות קטנות שלנו לקידום הגאולה, כי הגאולה מתפתחת לאיטה, מתוך הפעולות הקטנות הללו. גם הרב צבי הירש קלישר הדגיש שהגאולה איננה הופעה מהירה ופתאומית, אלא: "מעט־מעט תבוא גאולת ישראל; לאט־לאט תצמיח קרן ישועה, עד וישראל יעשה חיל וישגה מאוד באחריתו, בקיום כל היעודים וההבטחות של הנביאים הקדושים!". הרב קלישר הציג לפני המלבי"ם את גישתו בדבר שיבה מחודשת לארץ ישראל בימיהם וקיבל ממנו הסכמה...

למדנו כי הגאולה היא תהליך, ועובדה זו מחייבת שהגאולה תתנהל דווקא בדרך הטבע, ולא על ידי ניסים על־טבעיים. נס הוא שינוי חד ומהיר. רק בדרך הטבע קיימים תהליכים, הדברים מתפתחים באיטיות ובהדרגה, שלב אחרי שלב, קמעא קמעא. מאחר שהגאולה היא תהליך טבעי, אין להתפלא שיהיו בה גם מורדות, ולא רק עליות, כי כך הטבע פועל – לפעמים עולים, ולפעמים יורדים, אך המגמה הכללית היא עלייה. וכשם שכשהחמה זורחת, עדיין שורר חושך בעולם, ורק בסוף התהליך סר החושך לגמרי – כך בתהליך הגאולה ישנם כישלונות ונפילות, ורק בסוף התהליך...

רבי חייא דימה את הגאולה ל"איילת השחר שבקע אורה": "כך היא גאולתן של ישראל – בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת – היא רבה והולכת!". ישנן כמה נקודות דמיון בין הזריחה לגאולה: (א) הזריחה והגאולה הן תהליכים איטיים ומדורגים. (ב) בתחילת הופעת אור השחר והגאולה, לא כולם מבחינים בכך, אלא רק בהמשך מתבהר לכולם שהם החלו. (ג) קודם הפצעת האור הראשון שורר בחוץ החושך הנורא ביותר, ולפני בוא הגאולה שורר חושך הגלות החמור ביותר. בברכת הגאולה המשיחית בתפילה אנו אומרים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח... ברוך אתה ה',...

בפעם הקודמת למדנו על היחס שבין ישראל והעמים בהיסטוריה האנושית: בתחילת הדרך – בבחינת "נצח – ירושלים", ישראל והאומות נאבקות זו בזו. ובעתיד – בבחינת "הוד – בית המקדש", העמים יכירו בברכה שיש לישראל לתת להם ויבואו להתחבר איתם. אלו שני הצדדים שראינו בברכות ה' לאברהם: בשלב הראשון, יש הכרח בבחינת ה"נצח" של ישראל, בצד הגלוי והחיצוני שלהם, הצד הלאומי, כעם ככל העמים, הנאבק באויביו ומנצחם. רק אחרי שהצד הלאומי יתבסס, ועם יתחזק ישראל בארצו, הוא יוכל גם לגלות את הצד הפנימי הנסתר שלו, את הייחוד הא־לוהי...

נאמר בפסוק: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד ...". דורש רבי עקיבא: "'וְהַנֵּצַח' – זו ירושלים; 'וְהַהוֹד' – זו בית המקדש". הראי"ה קוק מסביר שהשם ירושלים במקרה הזה מבטא את הצד הלאומי של ישראל. ואומנם ש"החוסן הלאומי הישראלי פגש בדרכו מכשולים רבים, ועוד הוא עלול לפגוש", אך את "כולם ינצח בעֹז ה' ויעמד לנצח". משום כך ירושלים מבטאת את ה"נצח", את הניצחון והנצחיות של ישראל, את יכולת העמידה שלו כנגד העמים. אכן, לעם ישראל ישנו צד נוסף, צד פנימי נסתר, הצריך להאיר...

ה' מבטיח לאברהם אבינו כי זרעו עתיד לנצח את אויביו במלחמות: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו", ופסוק לאחר מכן הוא מבטיח לו שיתברכו העמים כולם על ידי זרעו: "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". האם לעתיד לבוא נהיה במאבק עִם העמים – או שנביא להם ברכה? הראי"ה קוק זצ"ל מסביר כי ישנם שני צדדים בהופעת ישראל בהיסטוריה האנושית. בתחילה מופיע רק הצד הגלוי של ישראל, של: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו", עם ישראל נראה כעם כשאר העמים, והוא הנדרש להילחם על קיומו. אולם, כשתתקדם...

עַם ישראל הוא כמו מכשיר "חשמלי" רוחני עוצמתי, וביכולתו להביא להופעת השכינה בעולם. אך כדי שיוכל למלא את תכליתו ולהאיר את אור ה' בעולם, עליו להתחבר "לשקע" המתאים לו – להתיישב בארץ ישראל ולחיות בה חיים עצמאיים. יוצא אפוא שיישוב ישראל בארץ הוא הבסיס לגילוי הקדושה בעולם! יש להדגיש כי מצוות יישוב הארץ אינה מצטמצמת רק לבניינה החומרי של הארץ. כדי שיהיה בניין שלם, יש לבסס, לצד מעמדו החומרי של היישוב, גם את מעמדו הרוחני, להכניס רוח של קדושה ביישוב הישראלי בארץ, לחזק את הצד הנשמתי של מדינת...

ייעודם של ישראל הוא להאיר את העולם באור־ה', להביא אושר וברכה לאנושות כולה, והדרך העיקרית לכך היא חידוש הקשר החי והעוצמתי שבין האדם לא־לוהיו, ודבר זה אפשרי רק באמצעות יישוב ישראל בארצו. מאבקנו על עצמאות מלאה בכל חבלי ארצנו איננו מאבק אינטרסנטי למען הקיום הלאומי הפרטי שלנו. עצמאות ישראל בארץ ישראל היא המפתח לטוב ולאושר האמיתיים לאנושות כולה, לשלום־אמת עולמי, כדברי הנביא: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים... וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם......

צריך לדעת כי תכלית המלחמה בישראל איננה המלחמה עצמה – אלא דווקא השלום. המלחמות הן רק אמצעי להשיג בסופו של דבר את השלום האמיתי, שיביא עימו ברכה לאנושות ולעולם כולו. מלחמות עמי העולם מוּנעות מצרכים אנוכיים, אך למלחמות ישראל ישנה משמעות עליונה, כפי שמביא הרמב"ם: "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד". עַם ישראל הוא עַם ה', ומלחמותיו הן מלחמות־ה', כי תפקידו להביא את האנושות כולה להכרה במציאות ה'. ממילא יש למלחמות ישראל השפעה ישירה על הופעת ה' בעיני הבריות: כשעם ישראל...

לכאורה, לפי הגר"א, יש בעיה הלכתית בעמידה בצפירה ביום הזיכרון, משום "חוקות הגויים", כי אף שיש היגיון במנהג זה, אילולא הגויים לא היינו חושבים לעשותו דווקא כך, וכביכול "נודף" ממנו ניחוח נוכרי, והוא צריך להיאסר. עם זאת, יש להדגיש כי דעת הגר"א היא דעת יחיד, ורוב הפוסקים מתירים מנהג נוכרי כל עוד יש בו היגיון, כפי שפסק הגר"א. אך ייתכן שגם הגר"א עצמו יודה שמנהג העמידה בצפירה מותר, מכיוון שמרכיביו מתאימים למוטיבים יהודיים: הצפירה – כמו תקיעה בשופר ובחצוצרות הרווחים ביהדות. עמידה לשם כבוד אף היא...

הרמ"א פוסק שאיסור "חוקות הגויים" חל רק במקרה שיש במנהג בעיית פריצות, או שהטעם למנהג אינו ברור, ויש חשש שהוא קשור לעבודת אלילים. לפי זה, בעמידה בצפירה לזכר חללי צה"ל אין כל בעיה. הגר"א מחלק אחרת בין מנהגי הגויים האסורים למנהגים המותרים. לדעתו, איסור "חוקות הגויים" אומנם אינו חל במנהג שהיינו יכולים לחשוב עליו גם בלי הגויים, אך במנהג שלא היינו חושבים עליו בעצמנו, אף שיש בו היגיון – אסור. ההבדל ביניהם הוא במנהג שיש היגיון לעשותו, אך אפשר לעשותו גם באופן אחר. לדעת הרמ"א, כל עוד יש בו היגיון –...

ה"שולחן ערוך" פוסק ש"אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים", ומביא כמה מנהגים האסורים משום איסור זה, כמו: "לא ילבש מלבוש המיוחד להם, ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם...". הרמ"א מסכם שיהודי צריך להיות מובדל מהגויים "במלבושיו ובשאר מעשיו", אך מסייג שלא כל דבר שהגויים נוהגים לעשות אסור עלינו, אלא רק דברים שיש בהם משום קלקול, ולכן רק מנהג שיש בו פריצות אסור עלינו, או מנהג בלי טעם גלוי, מחשש שיש בו שמץ מעבודת האלילים שירשו הגויים מאבותיהם. אך דבר שאין בו פריצות, ויש בו היגיון ותועלת ברורה – אינו...

אחד מסמלי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא צפירת הזיכרון, שבה העם כולו עומד מלכת ומתייחד עם בניו ובנותיו שמסרו את נפשם למען העם והמולדת. אולם, ישנם המתנגדים לעמידה בצפירה, כביכול מטעמים הלכתיים, בעיקר מפני שיש בכך לדעתם משום איסור "חוקות הגויים". איסור "בחוקות הגויים" מקורו בפרשת "אחרי מות", שבו התורה המבדילה בין חוקות הגויים, בעיקר חוקות המצרים והכנענים, לבין חוקות התורה. בפשטות, הכתוב מדבר על איסורי העריות המוזכרים מייד לאחר מכן. המדרש מסביר שלא כל מעשה של הגויים אסור לנו, אלא רק המעשים...

ערך האמיתי של החיים הוא כשהם ניתנים בעבור דברים ערכיים, וחיילינו שמתו במלחמות ישראל נתנו את חייהם למען הדבר הגדול ביותר – קיומו של עם ישראל, שהוא המפתח לעתיד הגדול והמאיר של האנושות והעולם כולו! ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנחנו מתייחדים עם זכרם של בנינו. בכך מתגלה מידתו של עם ישראל, שאינו שוכח את בניו, אלא נוצר את זיכרונם בליבו ומכיר להם טובה על שנתנו את היקר להם מכול למען העם והמולדת. יהי רצון שקורבנם לא יהיה לשווא, אלא יביא באמת לחיזוקה של מדינת ישראל, לקידומו של עם ישראל למילוי...

רבי מאיר אומר כי מתיהם של ישראל אינם מתים – "מפני שבזכותם החיים עומדים". ואם כך הדבר בסתם מתי ישראל – על אחת כמה וכמה בחיילינו שנהרגו על קדושת העם והארץ! אנו חיים בזכותם, לא רק מבחינה סגולית, אלא גם באופן מעשי; הנכונות שלהם למות למעננו – היא המאפשרת לנו להוסיף לחיות את חיינו באדמתנו. תכלית החיים האמיתית היא שנעשה טוב, שנקיים מצוות ונעשה מעשים טובים. חיילינו שנפלו לא עשו מעשה אחד או שניים טובים, אלא מסרו את כל חייהם למען הטוב הגדול ביותר – קיומו של עם ישראל בארצו! מה גדול הוא הערך של נתינת...

הגמרא אומרת שכשם שעל ספר תורה שנשרף חובה לאדם לקרוע את בגדו, כך יש לקרוע על יציאת נשמה של אדם מישראל. כל אדם מישראל הוא כספר תורה האוצר בקרבו תורה ומצוות, ובמותו אין לתורה ולמצוות שלו דרך להתגלות בעולם – כשם שספר תורה שנשרף, התורה והמצוות שהיו כתובות בו אינן יכולות להופיע עוד במציאות. הדבר אמור גם על יהודי שאינו כשר, כי כל יהודי במהותו הוא ספר תורה, כפי שדרש רבי שמעון בן לקיש שאפילו "ריקנים" שבישראל – יהודים הנראים בעינינו ריקים – מלאים מצוות כרימון. המצוות קיימות בנשמת כל יהודי, הן הגרעין...

מלחמות ישראל הן באמת מלחמות־ה', מכיוון שישראל מגלים את ה' בעולם, וכל פגיעה בישראל היא פגיעה בגילוי ה' במציאות. על כן, מסירות נפש למען ישראל משמעותה האמיתית היא מסירות נפש על גילוי ה' בעולם, אף אם המוסר עצמו אינו מודע לכך. על כן, חיילי צה"ל שנפלו במערכות ישראל על הגנת העם והארץ, שמסרו את נפשם למען ישראל, ובזכותם יכולים ישראל להעיד על ה' בעולם – היש ברייה היכולה לעמוד במחיצתם בעולם הבא?! ואף אם לא תמיד הכול בסדר, ולא כל החיילים שומרים את כל מצוות התורה כדת וכדין, ואף צה"ל אינו פועל תמיד כשורה...

המהר"ל מסביר שאין ברייה יכולה לעמוד במחיצת "הרוגי מלכות", משום שהם ביטלו את גופם על קדושת השם, ולפיכך הם נבדלים לגמרי מהגוף והם לגמרי עם השכינה, וממילא איש אינו יכול להתקרב לדרגתם. נוסיף על כך, שהם ביטלו את חייהם למען ישראל, ובזה נבדלו משאר הבריות, שיצר החיים וההישרדות הוא המנחה אותן. וכשם שבעולם הזה הם נבדלו מכל בריה, כך בעולם הבא אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. הראי"ה קוק זצ"ל כותב שיש להתאבל על יהודים שנרצחו ביד נוכרים, אפילו אם בחייהם היו רחוקים מתורה ומצוות ואף פעלו נגדן – ועל אחת כמה...

ה' הורה למשה להעמיד שבעים זקנים על ישראל "אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו". רש"י מסביר שהכוונה לשוטרים ישראלים שהופקדו על ישראל בעבודת הפרך, שהיו מרחמים על ישראל, ומשום כך היו המצרים מכים אותם. מי שמוכן לסבול הכאות וביזיונות למען ישראל – הוא הראוי להנהיגם! הגמרא מספרת שבעולם הבא אין כל בריה היכולה לעמוד במחיצתם של "הרוגי מלכות", ומביאה דוגמה משני אחים שמסרו את נפשם להצלת עם ישראל, מה שמלמדנו על המעלה העליונה שיש למסירות נפש על ישראל! ספר "פלא יועץ" מדגיש את מעלת מסירות...

במלחמה ברמות גלעד נפגע אחאב מחץ והחל לדמם, אך חרף סבלו הרב, נותר לעמוד במרכבה לעיני חייליו עד שמת מפצעו בסוף היום. הוא עשה זאת כדי להסתיר את פציעתו מישראל כדי שלא ייחלשו וינוסו, דבר שבוודאי היה מביא לתבוסתם. אחאב מסר את נפשו למען ישראל, זו זכותו המיוחדת, שבעטיה זכה לחלק בעולם הבא חרף כל מעשיו הרעים. רבי יוסף יעב"ץ מוסיף שעמידת אחאב על המרכבה חרף פציעתו הקשה, למען לא ינוסו ישראל ויפלו, היא הסיבה שנתן לו ה' למלוך על ישראל מלכתחילה. כלומר, מסירות הנפש של אחאב למען ישראל לא הייתה מאורע חד־פעמי,...

הרב מ"צ נריה זצ"ל סיפר שהרב אריה לווין זצ"ל אמר לו פעם שרק יחיד רשאי לומר על עצמו שהוא אינו זכאי למה שנותן לו ה', אך כשמדובר על הכלל – עלינו לדעת שאין אנו יודעים כלל להעריך את זכויותיו של כלל ישראל, ואל לנו לומר שכלל ישראל אינו זכאי, חלילה. בפרק זה נעסוק באחת הזכויות הגדולות של כלל ישראל בדור שלנו. אחאב מלך ישראל היה אחד ממלכי ישראל החוטאים ביותר. הוא לא חטא סתם, מתוך תאווה ויצר, אלא להכעיס, דווקא! וגם הרבה לחטוא יותר מכל אלו שקדמוהו! ואף ה' הבטיח לו עונש חמור ביותר אחר מותו. ואומנם המשנה...

היוונים התנכלו לצד הרוחני של ישראל וניסו לכבות את אורו של בית ישראל, לעומת מדי ופרס שביקשו להביא להשמדה פיזית חלילה של כל אדם מישראל. משום כך בפורים מצוות מקרא מגילה מוטלת על כל אדם ואדם, ואילו בחנוכה הדלקת הנרות היא לבית, כי הם ביקשו לכבות את אור הבית הישראלי. בפורים האיום היה על הגוף הישראלי – ולכן יש מצוו לערוך סעודות בפורים, ואילו בחנוכה האיום היה על הנשמה והאור הישראליים – ולכן המצוה היא בהדלקת אור, להראות שאורם של ישראל עומד בעינו, והם לא הצליחו לפגוע בו. כמה סמלי הדבר שנרות החנוכה...