נאמר בפסוק: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד ...". דורש רבי עקיבא: "'וְהַנֵּצַח' – זו ירושלים; 'וְהַהוֹד' – זו בית המקדש". הראי"ה קוק מסביר שהשם ירושלים במקרה הזה מבטא את הצד הלאומי של ישראל. ואומנם ש"החוסן הלאומי הישראלי פגש בדרכו מכשולים רבים, ועוד הוא עלול לפגוש", אך את "כולם ינצח בעֹז ה' ויעמד לנצח". משום כך ירושלים מבטאת את ה"נצח", את הניצחון והנצחיות של ישראל, את יכולת העמידה שלו כנגד העמים. אכן, לעם ישראל ישנו צד נוסף, צד פנימי נסתר, הצריך להאיר לעולם כולו. בירושלים בא לידי ביטוי הצד החיצוני של ישראל, הכוח שלו לנצח את אויביו. אולם, הצד הפנימי של ישראל אינו מופיע מתוך מאבק וניצחון. אלא, כשיראו העמים שהדרך של ישראל מצליחה, והם זוכים לברכה גדולה, הם ירוצו מעצמם לבקש את ה' א־לוהי ישראל, כי יראו שאצל ישראל נמצאים האמת והמפתח לאושר העולמי.