כששמע משה את בקשת השבטים ראובן וגד להישאר בעבר הירדן ולא להשתתף בכיבוש הארץ, הוא הזדעזע: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה – וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!". איפה נשיאת העול עם אחיכם בני ישראל?! איזו חשיבה אנוכית! איפה ההשתתפות בצער הציבור בכיבוש הארץ?! רבי יהודה לירמה כותב בפירושו למשנת "הנושא בעול עם חברו", שאף אם אדם הוא תלמיד חכם גדול כל כך עד שהוא ראוי על פי דין להיפטר מעול כלשהו המוטל על הציבור – ראוי לו שיחמיר על עצמו ויישא איתם בעול! ואם כך ינהג גדול הדור – הרי "שֶׁמֵּאִתּוֹ ילמדו הכל, ויהיה מזכה את הרבים". בדורנו, שאנו חייבים לקיים צבא שיילחם להגנת העם והארץ, מן הראוי שכל מי שיכול להתגייס ולשאת בעול המלחמה על כתפיו – שיעשה זאת! ומי שאינו יכול או אינו מסוגל לכך, לכל הפחות שיהיה שותף בליבו ובפיו עם הציבור והצבא, ידבר בטובתם ויתפלל לשלומם – וודאי שלא יתנכר להם, ועל אחת כמה וכמה שלא יבזה אותם וידבר ברעתם!