את כל אחד מספרי "משנה תורה" סיים הרמב"ם בדברים ערכיים. לפי זה הסביר הרצי"ה כי דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל לא באו לחדש הלכה בעניין פטור ממלחמת מצווה, אלא לומר שכל אדם בעולם, ואפילו גוי, המבקש להידבק בה' – זוכה לסיוע משמיים בדרכו. יתר על כן, הראי"ה קוק זצ"ל הסביר שכוונת הרמב"ם שבני שבט לוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", איננה לפטור אותם ממלחמת מצווה – אלא ממלחמה פרטית על נחלתם, כמו שעורכים שאר השבטים, שהרי אין ללוי חלק ונחלה בארץ. אדרבה, דווקא בשל מעלתו שייך שבט לוי במלחמת מצווה יותר משאר השבטים! כי מלחמת מצווה של כלל ישראל היא חלק בלתי נפרד מעבודת ה', ומתבקש שהאנשים המובחרים ביותר בעבודת ה', בני שבט לוי, ישתתפו בה! וכשם שבני שבט לוי ראויים יותר מכול להשתתף במצוות המלחמה של כלל ישראל – כך לומדי התורה בישראל, החפצים להידבק בקונם והזהירים במצווה קלה כבחמורה – דווקא הם צריכים לצאת ראשונים למלחמת מצווה!