בפעם הקודמת למדנו את דרשות חז"ל המדברות על מסירות הנפש של שבט יששכר על התורה, המרומזת בברכת יעקב לבנו יששכר. חז"ל מציינים כיוון נוסף בברכה ליששכר, בנוגע לקשר המיוחד של שבט יששכר לארץ ישראל. חז"ל אומרים כי בניגוד לשאר השבטים, שבט יששכר לא הניח "יתירות" בנחלתו, כלומר, לא הותיר כנענים בארצו, אלא הוריש את כולם, כציווי התורה. חז"ל מלמדים אותנו בזה כי גם את "עול ארץ ישראל" צריך לקבל מתוך מסירות נפש, הקפדה ודיוק – לכבוש את הארץ בשלמות, בלי להשאיר שום "יתרות". ברכת יעקב מרמזת אפוא על מסירות הנפש של יששכר – הן בלימוד התורה הן בכיבוש הארץ. בשני תחומים הללו הוא פעל בצורה השלמה ביותר!