פרק חדש בביטלמניקס זו תמיד התרגשות עבורי. במיוחד כשמדובר בפרק שמציין 50 שנה לאלבום שצריך לומר ולהתוודות, לא בטוח שכולם מגיעים והגיעו עד אליו בקריירת הסולו העניפה של הביטלס. אני יכול לומר בבטחה שמי שכן הגיע אליו, לא התחרט על כך. האלבום Living in the Material World, 'חי בעולם החומרי', של ג'ורג' הריסון, הוא כל מה שאמן שנמצא במעמדו של הריסון יכל לבקש. אלבום שמביא אמת גדולה אומנותית ומספר לנו הקהל על הקונפליקט והמאבק הפנימי שהוא עבור יום ביומו. בין אור לחושך, בין קודש לחול, בין המלאך שיושב לו על כתף אחת לבין השטן שמגחך על הכתף השנייה. הריסון מביא כנות גדולה באלבום וכשמדברים בכנות, לא צריכים סאונד מאוד גדול כמו שנעשה באלבום המשולש שלו, אלא הרכב יחסית קטן שמנגן גם הוא בכנות ועדיף כמובן שיהיה לך בצוות פסנתרן גאון כמו ניקי הופקינס שינגן את כל מה שאתה לא הספקת לומר. הדרך לאלבום השני הזה של הריסון היתה רצופה מהמורות. תביעות, פרויקטים לא גמורים, מופע למען בנגלדש שהסתבך ואהבה אחת שהלכה והתקררה. עדיין, הריסון הצליח לאסוף את עצמו ואת ההרכב שגיבש ולהקליט אלבום מופלא שכשהמחט מתרוממת ממנו, הוא נשאר ומהדהד לך בראש עוד המון זמן. בואו איתי למסע לאלבום של הריסון הרוחני שחי בעולם החומרי.