אני מתרגש מאוד להתחיל את החלק השני של הסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס. זה לא סוד שאני חושב שהאלבום הזה, 'להקת הלבבות הבודדים של הסמל פפר' הוא האלבום המושלם של הביטלס. אלבום שמביא את הביטלס בדיוק באמצע ובשיא כוחם האומנותי. הם עדיין רוצים להיות יחד, רק בפורמט אחר, הם אחרי הגילויים האולפנים של האלבום ריבולבר והכי חשוב אצל הביטלס, הסביבה המוסיקלית סביבם מבעבעת אומנותית. אחרי הפיאסקו של סיבוב ההופעות בארה"ב, זה היה ברור לכולם שהביטלס לא עומדים להמשיך בפומרט הישן. כדי להבין איך להמשיך הלאה, כל אחד מהם לקח פסק זמן מהלהקה לעיסוקיו וחשב על עתידו האישי ועל עתיד הלהקה. ג'ון ציוות את עצמו לצילומי הסרט של ריצ'ארד לסטר, פול המשיך לחקור אומנות ומוסיקה ולקח על עצמו את הפרויקט הראשון שאיתגר אותו עבור פסקול של סרט ויצא לטייל גם הוא, ג'ורג' המריא להודו בתאווה למצוא תשובות ורינגו גם הוא הגשים חלום ישן. המכנה המשותף בין ג'ון, פול וג'ורג' היתה אותה ההסוואה שהם נדרשו אליה. כדי להצליח לשרוד בעולם כ'נון ביטלס' הם היו חייבים להסוות את עצמם ולהכנס לדמות של 'לא ביטל'. כשהם יחזרו בחודש נובמבר 1966, המסקנה תהיה שגם את הלהקה עצמה צריך להסוות. בריאן אפשטיין לעומת זאת לא לקח פסק זמן מהביטלס. הביטלס רדפו אותו במחשבות והוא לא הבין איך הוא ממשיך הלאה. כבר בפרק הזה, זה הגיע לפסים טראגים מאוד שיבשרו את הטרגדיה שתקרה בשנה הבאה.