דף נלווה בבא בתרא קלט הדף היום מוקדש ע"י יהודית שפירא לע"נ אחיה, דוד טייכמן. אם אב נותן את רכושו כמתנה לבן אחד "מהיום ולאחר מיתה", לאב יש זכויות בלעדיות לכל הפירות התלושות מהקרקע במשך כל חייו. לאחר מותו, היורשים מקבלים את הפירות התלושות מהקרקע, ולא מקבל המתנה. אולם, בתוספתא כתובות נפסק שאם הבן מכר את השדה ואחר כך מת האב, הקונה צריך להחזיר את שווי הפירות המחוברים לקרקע בזמן מות האב ליורשים, שכן אפילו פירות המחוברים לקרקע שייכת לנותן. עולא מיישב את הסתירה על ידי הבחנה בין נדיבות האב לבנו לעומת אדם זר (הקונה). אם אב מת והשאיר ילדים גדולים וקטנים, לפני שמחלקים את הירושה, כולם מקבלים חלק שווה לצרכיהם - מזון, ביגוד, חתונה, נדוניה. אולם, אם חלק מהילדים התחתנו בחיי האב, הילדים הצעירים שעדיין לא התחתנו אינם יכולים לדרוש את אותו סכום כסף לחתונה/נדוניה כפי שקיבלו המבוגרים כשהאב היה עדיין בחיים. רבא מביא חריג לכלל - אם האח הבכור מנהל את כספי הירושה והוא לוקח כסף מהעיזבון עבור בגדים כדי להתלבש בכבוד כשהוא מטפל בירושה, איננו דורשים שכל שאר האחים יקבלו חלק שווה עבור בגדיהם. בנו של גניבא שאל את רבא: אם אישה לווה כסף ללא שטר (מלוה על פה) ואחר כך התחתנה - מכיוון שלבעלה יש זכויות בנכסיה, האם הוא נחשב "לוקח" שבמקרה זה המלווה אינו יכול לגבות את ההלוואה (כיוון שהלוואה בעל פה אינה נגבית מקרקע שנמכרה) או שהוא נחשב כיורש וניתן לגבות את ההלוואה. רבא מנסה להוכיח שהוא נחשב כיורש ממשנתנו, אך ההוכחה נדחית. רב פפא ואביי מביאים כל אחד מקורות אחרים להוכיח שבעל נחשב כיורש, אך רבא מעלה קושי מתקנת אושא המתייחסת לבעל כלוקח, שכן אישה שמכרה נכסי מלוג ומתה, הבעל יכול לדרוש זאת בחזרה מהקונים. זה מסתדר רק אם הוא נחשב כלוקח. רב אשי מיישב את הסתירה בהסבירו שלעתים חכמים נתנו לבעל מעמד כיורש ולעתים כלוקח, תלוי במצב - מה שטוב יותר לבעל או לאחרים, כגון דאגה לאלמנה. לבנים יש זכויות בירושה אך לבנות יש זכויות למזונות מהעיזבון. אם אין מספיק כסף לשניהם, חכמים נותנים לבנות זכויות למזונות לפני מתן זכויות לבנים. מהבנים מצופה לבקש צדקה. אדמון מערער על עמדתם ורבן גמליאל תומך באדמון. האמוראים דנים מה נחשב כסף מספיק גם לבנים וגם לבנות.