הדף היום מוקדש ע"י דיאנה בלום לע"נ ישראל מרמורק. הדף היום מוקדש ע"י רונה פינק לכבוד בר מצווה של יוסף אשר, בנם של אילנה והרב ברם ווינברג. לאחר האירוסין, החתן היה מביא מתנות לכלה הנקראות סבלונות. אם הנישואין בוטלו, באילו נסיבות יש להחזיר את הסבלונות? הדבר תלוי בסוגי המתנות שניתנו (מתכלות או עמידות), האם היו מתנות (קטנות) המיועדות לשימוש בבית אביה או מתנות (גדולות) לבית העתידי של הזוג. אם החתן אכל בבית אביה בעת הבאת המתנה, לא יוכל לדרוש את המתנות בחזרה. מה הדין אם הבעל שתה אך לא אכל, או אכל מחוץ לבית, או ששליח הבעל אכל את האוכל? אם החתן אכל פחות משווה דינר, האם יכול לתבוע בחזרה את כל המתנות או רק אחוז מסוים? אם המתנה עלתה בערכה ואז הוחזרה, מי מקבל את ערך ההשבחה? רבא שואל: אם המתנות היו מיועדות לצריכה, אך טרם נצרכו כשהנישואין בוטלו, האם הן מוחזרות? כמעט כל השאלות נשארות ללא מענה. מובאים שני סיפורים הקשורים למקרה שאירע עם זוג מאורס. באחד, נשלחו מתנות ובשני היה חשד שאין לה חוש ריח והחתן רצה לבטל את האירוסין, אך הוא בדק אותה לראות אם זה נכון, והתברר שלא. כל אחד בא ללמד משהו ייחודי או על ייחודיות של ארץ ישראל או על טענה שבעל יכול להעלות והאם היא תתקבל. רבין פסק שאף על פי שהבחנו בין מתנות מתכלות ללא מתכלות, הבחנה זו אינה תקפה אם האישה דורשת ביטול החתונה. במקרה כזה, כל המתנות מוחזרות, אפילו צרור של ירקות. איזה סוג של הנחות אנחנו יכולים להניח לגבי הצהרת שכיב מרע? נעשית הבחנה בין מי שחילק את כל נכסיו לבין מי שלא חילק את הכל. אם חילק הכל, מניחים שחשב שהוא ימות. לכן, אם הבריא, המתנה בטלה. אם ניתן רק חלק, המתנה תקפה. זה מבוסס על אומדנא - הערכת כוונתו. הגמרא מנסה להתאים את הדעה במשנתנו לתנאים שאמרו את אותו הדבר (שיש לעשות אומדנא, הערכה לכוונתו של בנאדם) בנוגע למקרים אחרים כדי לקבוע מיהו מחבר המשנה.