זו טעות נפוצה לחשוב שהצום הוא מעין עונש על חטאים או חלק מתהליך התשובה. כלומר זה לא שאני צם וככה משלם את מחיר החטאים שלי. לצום יש תפקיד אחר לגמרי. באמצעות התענית אנחנו דומים למלאכים, שאין בהם לא אכילה ולא שתייה ולא מכל מה הגוף נזקק לו בעולם הזה. למה אנחנו צריכים להיות כמו המלאכים? בכל ימות השנה אנחנו לא מלאכים. אנחנו צריכים לאכול. האוכל מחבר את הגוף עם הנשמה. אבל יום אחד בשנה אנחנו נקראים לשחרר את התלות באוכל, כדי להרגיש חיבור פנימי, תענוג פנימי שלא תלוי במשהו חיצוני. לעתיד לבוא, כותב הרמב״ם, כך יהיה, לא נזדקק לאכילה ושתייה. ביום הכיפורים אנחנו טועמים מעט מהעתיד. ולכן כתוב שהרעב של יום הכיפורים מחייה את הנשמה. הצום מעניק לי חיות ותענוג של שחרור מכבלים גופניים. זה לא קל, אבל מי שמוצא את התענוג בצום, מוצא גם נקודת שחרור בנפש שלו. צום קל וגמר חתימה טובה לכולם