איך זה יכול להיות שבסוף פרשת בראשית הקב״ה רואה שכל יצר מחשבות לב האדם הן רק רע כל היום, הוא מתעצב על לבו ומחליט למחות את האדם. והנה אחרי המבול, הקב״ה אומר – אהה, אני רואה שיצר לב האדם רע מנעוריו, אז לא אוסיף עוד להכות כל חי. איך מידת הדין הפכה למידת הרחמים? יכול להיות שאדם טרוד במחשבות, שמאמללות אותו. והנה הוא מצליח רבע שעה להשתחרר מהן ולהתמקד במשהו אחר. אחרי זה הן חוזרות. אז מה יצא לו מזה? יצא לו שעכשיו הוא למד שהוא יכול להשקיט את מחשבות שלו. הוא עוד לא יודע איך לעשות זאת ואיך להשתנות, אבל הוא יודע שהוא יכול, וזה העיקר. הקב״ה הריח את ריח ניחוח הקורבנות של נוח, וראה שהאדם יכול להשתנות. יש סיכוי שהיצר הרע של האדם יתהפך לטוב והעולם ייראה אחרת. ולכן התהפכה מידת הדין לרחמים. ואם הבורא אופטימי, אנחנו לא נהיה?