כל אחד מאיתנו מחזיק בראש פנטזיה של בן הזוג העתידי שהוא מחפש והחיים המשותפים לשנו ביחד. האם זו גחמה ילדותית? בררנות? או שאולי דווקא צריך להקשיב לפנטזיה הזו ולתת לה להוביל אותנו? ומה קורה כשהשנים חולפות והיא לא מתממשת, ואפילו מתרסקת לנו בפרצוף? והאם מי שמתחתן עם הפנטזיה שלו הוא אדם מאושר? ד"ר ציפי...

"אם היינו יודעים שהכל מהשם - לא היינו פוחדים כלל": הרב יגאל כהן בשיעור על מעלת האמונה