החברות שלי הן חלק משמעותי מההישרדות שלי, הן מאפשרות לי לחיות, הן מושיטות לי כל יום גלגל הצלה שמחזיק את הראש שלי מעל לפני המים. תמיד הערכתי את הכח, את החשיבות שיש בחברות, ולשימחתי, זכיתי בהמון חברות. אבל מאז ה- 7.10 הבנתי עד כמה. הזמנתי את קרן, שרון ופזית, שלוש חברות שהן הלב שלי, חברות שהגיעו ב 7.10 לביתינו ומאז הן לא עזבו, לשיחה פתוחה על דברים שמעולם לא דיברנו עליהם. חשפתי בפניהם את הפחד שלי - עד מתי הן יהיו סבלניות לשכול ולכאב? שאלתי אותן מה עבר עליהן בשנה האחרונה, שאלתי איך הן יודעות לתת תמיכה כל כך מדוייקת ומתאימה. שאלתי מה הן צריכות ממני, והאם החברות שלנו השתנתה לדעתן. זו היתה שיחה שהרטיטה לי את הלב, לצד זה שמילאה אותו בהמון אהבה והודיה עליהן. אני אוהבת אתכן מאוד מאוד מאוד