תת-אלוף במילואים עמוס בן אברהם, יליד קיבוץ עין שמר, רצה להיות טייס עד שלאוזנו גונב שמע יחידה סודית - סיירת מטכ״ל. ייעוד היחידה, מבצעי מודיעין ולחימה בטרור, הלם את כישוריו והשקפותיו, כנער שהסתייג משיטור בשטחים. ניסה, התקבל, התקדם ולאחר כ-18 שנות שירות, כולל לימודי רפואה, מבצעים חשובים (״עלם חמודות״ - חטיפת שייך עובייד, בתקווה להשגת מידע שיוביל לרון ארד) ופיקוד על גדוד בחטיבת הנחל, זכה באחד התפקידים הנכספים והמאתגרים ביותר בצה״ל - מפקד סיירת מטכ״ל. מפיסגה זו הפיל את עצמו, לא נדחף, כאשר בצו מצפונו התפטר מהפיקוד בקיץ 1992 בעקבות אסון התייבשותם של החיילים ערן עופר וירון בר-דור. בשיחה ב״אפרכסת״ עם אמיר אורן חולק בן אברהם את מניעיו אז ואת עמדותיו היום על החלטה זו, שלא שמה קץ למסלולו הצבאי המוערך, אך מעשית חסמה אותו בטיפוס לתפקידים בדרגת אלוף. בן אברהם, שהיה מהמקדימים להבחין ביכולותיו של ניצן אלון, לימים מפקד היחידה ואלוף, וסייע גם להבאת הרצי הלוי מהצנחנים ליחידה, מספר על סיירת מטכ״ל בתקופת פיקודו של יוני נתניהו, מכשלון צורב במצרים ועד למבצע אנטבה. הוא מתאר את אופיו של נתניהו ואת הספקות שהתעוררו, גם אצל נתניהו עצמו, באשר להתאמתו לצביונו הייחודי של הפיקוד על הסיירת. הקידומת ״דוקטור״ נעדרת משמו של בן אברהם בגלל התעקשות פקידותית שלא להסמיך אותו לרופא בתום שנות לימודיו, שנקטעו שוב ושוב כשנקרא להכין מבצעים מיוחדים ולפקד עליהם. לאחר למעלה משלושה עשורים הוא מתקשה לומר בביטחה האמנם היה ממשיך במסלול רפואי, אך כשהוא מתבקש לחוות דעה על תיפקוד ההנהגה המדינית והצבאית ב-7 באוקטובר הוא בוחר במונח ״שבץ מוחי״. כקצין אמיץ ומתוחכם גרף, בהיותו מח״ט 769 הערכה ממפקדים קמצני שבחים, ביניהם מפקדו השלישי בסיירת מטכ״ל, אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין, כשהוביל במו רגליו מבצעים נגד חיזבאללה בגיזרה המזרחית של גבול לבנון. לצערו, לא איבחן אז את דלות התוחלת שבשאיפה לגרוע בהיתקלויות יזומות - ובהכרח גם יקרות בנפגעים לצה״ל - עוד ועוד מתוך ״300 הלוחמים בלבד״ שייחס לוין לאויב. ההצלחות הטקטיות לא היו רק יקרות: הן לא היטו את הכף האסטרטגית. בן אברהם, שהיה גם מפקד בה״ד 1 ואוגדה 720 (שב״חומת מגן״ לחמה במחצית הדרומית של הגדה המערבית), אינו מתיימר להכרות עמוקה עם מהלכי המלחמה בעזה. הוא מסתפק בהתפעלות מתעוזת הלוחמים ובביקורת חריפה על הדרגים הבכירים, ובמיוחד על מי שהוא מייחס לו את האחריות העיקרית למשבר העמוק של החברה הישראלית וצבאה - בנימין נתניהו. ולא, הוא ממהר להתנער, אין להתנהגותו של נתניהו ולהשתמטותו מאחריותו כל קשר לעובדה ששירת בשעתו בסיירת