מתנסות בפורמט חדש של קטעים קצרים על נושאים שונים. והפעם: מה זה הלופ הזה של אשמה ואיך יוצאות ממנו? איך מתמודדות עם חבורת גברים שמדרגים נשים? ואיך קורין רוצה לממן את הטיול שלה מסביב לעולם?

אנחנו חיות בתרבות מצולמת ומתועדת אבל האם אי פעם עצרנו לשאול איזה נקודת מבט מאמצת המצלמה? בקולנוע, ברשת, באיך שאנחנו מצלמות את עצמינו - היינו, המבט הגברי. מהו בכלל ואיך הוא כבר שקוף לנו. איך העבר של מעיין כדוגמנית גרם לה להבין שהיא חייבת לפוצץ את הבועה, וכמה אנחנו מושפעות וחיות את אותה נקודת מבט...

קורין חווה ״חזרה בתשובה״ של פמיניזם: גומעת ספרים והולכת אחרי האור אל עבר עולם חדש טוב יותר. איך זה קשור לגלח של טל, להתמודדות שציצים מביאים לחיים האלה, לשאיפה האמביוולנטית של קורין לעלות ארבעה קילו ומה הסם האהוב עלינו?!