שיתופיות היא מילה גדולה, אחת מאלה שמיד זועקות פער בין התאוריה לפרקטיקה. ברור ששיתוף פעולה הכרחי כדי להגיע לתוצאות עסקיות. ברור ששיתוף פעולה מתקיים בין אינספור ממשקים, שותפים, לקוחות, מגזרים ובעצם כל גורם אנושי-מקצועי שמהווה חלק מהדרך שלנו לתוצאות.  אבל שיתופיות היא האקסטרה של השיתוף פעולה, הדובדבן שעל הדובדבן. זה שהופך מאקסטרה לבסיס חיוני.  כי יש בה עומק, הקשבה, לקיחת אחריות, הכרות של כל גורם עם עצמו ועם המערכת שאליה משתייך.  למה נוצר הפער ואיך אפשר לצמצם אותו? איך בונים קשרים מקצועיים אמיתיים?  מה ההבדל בין שיתופיות ל"כיף לנו לעבוד ביחד"? איך מטפחים אמון גם בין גורמים שאין בינהם חיבה יתרה? איך שומרים על אגו מאוזן? כזה שמניע להישגים מבלי להשתלט ולהפוך להרסני? איך מודדים ומעודדים שיתופיות והשפעתה על הצלחת האירגון? אלו השאלות שעמדו במרכז השיחה שלי עם עמרי גפן, שותף מייסד בקבוצת גומא-גבים. מומחה לתחומי השיתופיות, המשא ומתן, הגישור והאמון, ומסייע להנהלות בסוגיות הללו. מרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן. כתב את הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו סיסטם לאקו סיסטם".