משפחה - לא דבר פשוט. להקים ולנהל ביזנס - מאתגר. חברה משפחתית - מורכב. מאוד. מה אחוז החברות המשפחתיות בעולם? שמונים אחוז!!! ושיהיה ברור: 80% !!! כלומר רב הסיכויים שעבדתם או תעבדו בחברה משפחתית. איך מתבטאת המורכבות? - עמימות בהגדרות תפקידים, בתנאי העסקה, בהתנהלות פיננסית - כאוס מאורגן והתנהלות לא יעילה, קבלת החלטות לאו דווקא נורמטיבית - יחסים מורכבים בין בני המשפחה, נעים בין שתיקה רועמת לויכוחים קשוחים - מנהלים חיצוניים הם כמו איבר מושתל שנקלט או נדחה לאורך הזמן - בחירה והכשרה של דור ההמשך...

כמובטח,  הנה הקינוח לשיחה עם דן אריאלי.  מוגש בחמלה לכל ההורים לצעירים בישראל.  ונתחיל בסקר דעת קהל: מה הגורם מספר 1 לקונפליקטים אצלכם בבית? אשיב ראשונה: שימוש במסכים. מכל המינים והצורות. אפליקציות, משחקי מחשב, טלויזיה, יוטיוב וטיקטוק, קונסולות, יו ניים איט. הו אילו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי "רגע אמא, בסוף המשחק". הייתי מתעשרת גם מחצי שקל על "רגע, בסוף הסרטון". לא מבינה איך עוד לא קם הסטרטאפ שיפתור את השיט הזה. כן כן גם ההורים מכורים קשות. אני יודעת. אבל אצלנו רשימת...

סלט בחמישה צבעים. כך היתה נקראת השיחה הזו אילו היתה מנה בתפריט. מוטיבציה אנושית היא קסומה ותמיד כרוכה בסיבוך ובקושי חלקנו (או רובינו) נוהגים לטעון שמה שבאמת היינו רוצים בחיים זה לשבת תחת עץ קוקוס ולשתות בירה. אבל האמת היא שאנשים עושים דברים מטורפים מבחירה לאו דווקא מוסברת. בפועל אנחנו רוצים לעבוד עם אחרים, לפצח, להתפתח, להתקדם ולהשיג. כלומר המוטיבציה האנושית היא פאזל מופלא שמורכב מאלף חלקים שכל אחד צריך ללמוד על עצמו, להפסיק את מה שמוריד מוטיבציה ולהוסיף את המאפשר לפרוח ולהתקדם. הנה כמה...

If you can’t beat them join them האם כשהיית ילד.ה היה אינטרנט? באיזה גיל כבר היה לך טלפון? מדי פעם אומר.ת "נפל לי האסימון" או "החלפתי דיסקט"? האם יוצא לך לעבוד עם צעירים ממך ולשפוט אותם כעצלנים/מפונקים/מנותקים? אם כן כנראה שנולדת לפני/קצת אחרי שנות השמונים וזה אומר שיש פער מנטלי בינך לבין אלו שנולדו עשורים אחריך. איך אפשר לצמצם את הפער ואפילו למנף אותו? ניהול זמן ופרודוקטיביות ביי ביי ספירת שעות. מה שפעם לקח ימים ולילות היום אפשר לפתור בעזרת טכנולוגיה, למידה מהירה אוטודידקטית (כלומר...

נניח שאתם בתפקיד תובעני וסופר עמוס מנטלית, אנרגטית וניהולית.אז אתם הולכים לישון וחושבים על עבודה,קמים בבוקר וחושבים על עבודה.אם יש ארוע חשוב, עסקה, פרזנטציה, קונפליקט, החלטה - אז בכלל טוחנים.ומה לגבי טיסות? כשצריך צריך. והופ הזמן שלכם הופך לקרוסלה שמסתובבת בקצב שעושה סחרחורת.עולם התוכן נהיה כמעט בלתי נגיש לזרים, פשוט אי אפשר לעמוד בקצב העדכונים, שמות, התרחשויות. וכך קורה שנשאבים יותר ויותר,עד ששום דבר אחר כבר לא מעניין, או סתם קשה לג'נגל את החיים עם העבודה.איפה עובר הגבול בין "יום בחיי"...

נדיר להימלט לחלוטין מתחושת החמצה, פספוס או אכזבה על החלטה כזו או אחרת. לא תמיד יש קשר למורכבות ההחלטה אלא יותר לאיזה פלונטר נסתר בתוכנו ולהיותנו "רק חלק מעצמנו" בכל רגע נתון. במקום שבו מסתיימות הרשימות למה כן, למה לא ומה המשמעויות של החלטה מסוימת - מבצבצת האינטואיציה.  לא תמיד קל לזקק ולמיין קולות פנימיים. האם שיקול מסוים נובע מתוך פחד, צורך, היגיון או כוח עלום שאפשר לקרוא לו תחושת בטן או אינטואציה. תמהיל מורכב, בטח עבור מנהלים בכירים שמקבלים החלטות בעצימות גבוהה כמותית ואיכותית. מה חלקה...

טראומה היא ארוע שנצרב בתודעה בין אם הוא נרשם בדפי ההיסטוריה או על בשרנו שלנו. מיותר לציין: 1. טראומה היא כוח חזק שמניע או בולם אותנו ומשפיע על כושר ההתמודדות עם שינויים 2. מודעות לטראומה יכולה לאפשר יציאה מתקיעות ותנועה קדימה אז נניח שאת.ה מנכ"ל שרצ.ה קדימה, בטופ 3 של המשימות תמיד יש איזה שינוי של הסטטוס קוו. אבל החיים אינם פשוטים ושינויים דורשים טונות של אנרגיות מכל הסוגים. בעיקר כי אנשים לא אוהבים שינויים. אנשים אוהבים לרצות שינויים, זה כן. אבל לזוז כיסא ולהשתנות ממש? פחות. ...

מה עובר על מנכ"ל שהקים סטארטאפ בתחום סופר מורכב, ימים בודדים אחרי שנולדה לו תינוקת, בעיצומה של מלחמה לאומית-אישית-עסקית-ניהולית. שליש מהעובדים במילואים, לרבע יש ילד/בן או בת זוג במילואים, או שהם פונו מבתיהם. לארבעה עובדים בני משפחה חטופים… ואם כל זה לא מספיק - מנהלת בחברה נרצחה ברעים (ד"ר ליליה גורביץ' וסלקובסקי זכרונה לברכה)  למיקרוקוסמוס הפסיכי הזה תוסיפו את חיי השגרה הבלתי שגרתיים של סטארטאפ לא שגרתי. ⁠⁠ד"ר אילן סמיש⁠⁠, יזם ומנכ”ל ⁠⁠אמאי חלבונים⁠⁠, רגע לפני המלחמה עוד דילג בין...

"הכסף מסובב את העולם" אולי זה נכון, אבל לא מדויק. מה עוד מסובב את העולם?  הורמונים!!! למשל דופמין שרץ לנו במוח במינון כזה או אחר ומשפיע על רמת הקשב והריכוז ומתוך כך על סגנון ההתנהלות שלנו בעבודה ובחיים בכלל. איך מתנהגים מנהלים עם הפרעת קשב? בצד הנוצץ: יצירתיים ואמביציוזים, חושבים בראש פתוח ומחוץ לקופסא. בפחות נוצץ: תכנון ועמידה בלוחות זמנים? ככה-ככה. סדר ואירגון? ככה-ככה מינוס. אם אתם חווים או נתקלים בהתנהלות כאוטית שאף נתפסת כזלזול, כנראה שיש לכם עסק עם הפרעת קשב וריכוז, בין אם...

מה שלומך? השאלה הכי פשוטה בעולם. (השאלה, לא התשובה) חזרת לעבודה מהצבא? בן/בת הזוג במילואים? "תעשה מה שאתה יכול" מדיניות עבודה מהבית/משרד? "כל אחד יפעיל שיקול דעת על פי אחריותו המקצועית ומצבו האישי" תאורטית: דוגמאות להתחשבות והתעניינות. בפועל: אוסף של מלכודות שעלולות לעשות יותר נזק מתועלת. כי גם שאלה של יום יום או הנחיה שכוונתה מתחשבת, עשויה לעורר עמימות שמובילה לחוסר ודאות שמובילה לתסכול ואפילו חרדה. בראייתי כולם משתדלים. בעיקר המנהלים, בעיקר הבכירים. לא כולם מצליחים. כי השמיכה...

סטארטאפ מספר 7 שלו. 100% שלו. הקודם נמכר לטדי שגיא והיום מונפק בלונדון. זה שלפניו הוקם בשיתוף עם איירון סורס. הנוכחי מגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה, או לפחות מספיק כדי לפצוח בתביעה מתוקשרת מול מייקרוסופט. הכרנו לפני כמה שנים בהנהגת הורים בביה"ס. אי שם בשנה הראשונה ביחד, אחרי עוד שריפה שהוא מצית בווטסאפ, אני מתקשרת ונותנת לו שתי אופציות: או שאתה מחליף אותי (כיו"ר הנהגה), או שאתה נותן לי לעבוד בשקט. האופציה הראשונה היתה כנראה לא אטרקטיבית, אז הוא הלך על אופציה ב' ואפילו עזר קצת...

לכולנו יש צנזור פנימי פעיל, שמאפשר לנו לדבר חופשי כשאנחנו סגורים על עצמנו אבל מונע מאיתנו לקום ולדבר במצבים אחרים. האם אנחנו מצליחים להיות מקסימום אנחנו? להשפיע? לשכנע? עזבו הרצאות TED והופעות בטלויזיה, גם בסיטואציות יומיומיות אין מנוס. אנחנו נדרשים לתווך את עצמנו, להשמיע קול ולהעביר מסרים. אבל האם אנחנו מוכנים לקבל ביקורת? האם מוכנים להחשף…? איפה עובר הגבול בין נוח ללא נוח ועד כמה הצנזור מנהל אותנו או אנחנו אותו? מתי הפחד בולם ואיפה האומץ מוביל? הפעם נתחיל מהבשורה הרעה:...

רב הגברים שאני מכירה מדברים על נשים גבוהה גבוהה. (בהקשר של עבודה אני מתכוונת, אבל לא רק) "אני? בטח בעד נשים!" "אצלי בחברה תמיד הקפדתי! חמישים אחוז נשים!" "אין אין על נשים. אלופות, חכמות, מתקתקות" "אתן?? הרבה יותר מוצלחות מאיתנו" ושאר סופרלטיבים. ועדיין… המצב די פח. הפערים כואבים. לכן, הפרק הבא מיועד אליכם הגברים! אלה שיש להם עובדות ומנהלות (ו.או בנות בבית), שמוכנים להיפתח לאפשרות שאולי אתם בעד, אבל בפועל אתם (גם) נגד. בלי להתכוון, גם לכם יש (כנראה) דבשת. מבלי להסיר את...

סרנדיפיטי. עוד מילה שאין לה מקבילה ראויה בעברית, אחת המסקרנות שפרצו לתודעה לאחרונה. מכירים את אלה שהדברים "קורים" להם? הזדמנויות שצצו באופן בלתי צפוי? מסתבר שיש תורה שלמה שעומדת מאחורי מקרים, צרופי מקרים וההזדמנויות שמגיעות כתוצאה. יש הקוראים לעצמם "מזליסטים", מסתובבים בעולם בידיעה ברורה שסרנדיפיטי זה החיים. יודעים להיות קשובים ולהגיב לארועים מקריים באופן שיוצר מציאות חדשה. זה יכול להיות פגישה עם ספק, ראיון עבודה, השתתפות בכנס ואפילו שיחת אגב בטיסה שמובילה לעסקה, תפקיד חדש, לקוח...

כל מסר הוא סיפור וכל סיפור הוא מסר. לא משנה אם נארז ונשלח להרצאת Ted, פגישת דירקטוריון או שיחת שימוע. למסר יש דרך והוא מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה. יש לנו נקודות עיוורון קבועות שהן בעצם שורת מלכודות בין מי שמוסר למי שקולט. העברה נכונה של מסר היא לוליינות מנטלית והליכה על חבל דק. אז אם "חיים ומוות ביד הלשון" איפה אנחנו נופלים ואיך קולעים בול ולא ליד? שני כוחות לכאורה מנוגדים נדרשים לפעולה בו זמנית. האחד - לשכוח מעצמנו! לזכור שיש צד שני עם צרכים, רצונות, מגבלות ואג'נדה. המסר מיועד להם, לא...

הדרך לבוחן מציאות בריא עוברת דרך תיחקור קבוע והתבוננות במציאות הסמויה. חשבון נפש, בחינת לב וכליות וניתוח יומי (או לילי) של עבודת הניהול. מה אמרנו מתי ולמי, איך התנהגנו בסיטואציות שונות, איזו עוצמה או חולשה בקעו מאיתנו?אילו ניואנסים קלטנו או פיספסנו?תשובה: אומנות המינון. למשל שיחה שהשאירה אותנו או את הצד השני עם אנרגיות של מר/חמוץ/מתוק.הולכים לישון עם השיחה הזו, מהרהרים בה ולומדים משהו על עצמנו ועל האחר. אומנות המינון נמדדת גם באופן הניהול של התחקיר הפנימי.האם אנחנו מאשימים את עצמנו או...

מה גורם לאדם שפוי בדעתו לקפוץ לעבר ספינה טובעת? ועוד בתור קברניט? ועוד להפלגה שתיקח בממוצע חמש שנים?? לכל מנכ"ל (ואדם) יש את הכישרון הייחודי שלו, נטייה שמתגלה לאורך השנים כהתמחות. במקרה של דורון גרסטל, מדובר בקופץ בנג'י סדרתי (הוא קורא לזה אינסטלטור). נכנס לחברה במצב עסקי רעוע (בנקודת הספק אומץ ספק טיפשות). קודם כל עוצר את הדימום (פיטורים כואבים). מקים צוות ברוחו ובדמותו (מנכ"ל חדש-הנהלה חדשה…). מזהה מקורות צמיחה, מתחיל לרוץ (ואז מגביר). האם פוצחה הנוסחה לגיוס מוצלח של מנהלים? מה בכלל...

תארו לכם שהיה מתכון מסוים שאם הייתם פועלים על פיו חייכם היו משתפרים דרמטית? מה זה משתפרים? היו לכם הרבה יותר רגעים של תחושת סיפוק עמוק והתרחבות הלב והנשמה. והרבה פחות רגעים של "מה לעזאזל אני עושה פה???" או סתם טעם של מצה בפה. הבשורה הטובה: יש מתכון כזה! הבשורה הרעה: אין ארוחות חינם. דהיינו, אין מנוס מלעבוד בלהכיר את עצמנו. בהיות האדם חלק מהטבע,  גם המתכון האנושי מתבסס על יסודות הטבע - אש, אדמה, אוויר ומים. הייצוג הרעיוני של כל יסוד די אינטואיטיבי ובכל אחד מאיתנו יש מיקס מסוים...

ליוויתי אותה משלב ה״פני לאן״ דרך תהליך הקבלה לתפקיד (חצי שנה…) ועד חבלי הקליטה כמנכ"לית לראשונה בחייה. צפיתי בה דורכת יחפה על גחלי הניהול של סטרטאפ, דוהרת בשבילים הלא רומנטיים של רכבת ההרים ההייטקיסטית.   מה אני אגיד לכם? לא לבעלי לב חלש.   והנה היום, השנה ראשונה הלכה חלפה לה. התבססה בתפקיד, שועטת על אותה רכבת, עדיין לא אוכלת כמו בנאדם אבל לפחות לא אכולת יסורי מצפון אימהיים, בעיצומו של גיוס הון (לא לבעלי לב חלש כבר אמרתי?), מחוברת לעשייה, עם צוות חזק.   כידוע ״מה שרואים מפה לא...

החיים הם אתגר אחד גדול ומתמשך. דהההה. לפעמים אנחנו בתקופה של התמודדות פנימית (עסקית או אישית) ולפעמים נדרשת עזרה חיצונית, גם זה ידוע. האם יש בעולם יותר בעיות או פתרונות? לא ידוע וגם לא משנה :) מה כן משנה? מתי ואיך בוחרים. פה העלילה מתחילה להסתבך. איך יודעים אם לעשות את הדרך לבד או לפנות לעזרה חיצונית? החל ביועץ מומחה וכלה בפסיכיאטר. כשרוצים לשנות, להניע או לפתור משהו בנו או בעסק - איפה מתחילים? איך בוחרים? לפעמים בכלל צריך להפסיק או להחליף. איך שומרים על תחזוקה מינימלית של כושר...

יש דבר כזה התעמרות בבכירים! תופעה שיכולה להרוס חיים שלמים - קריירה, משפחה, בריאות ופוסט טראומה. בדר"כ זו תהיה התעללות שקטה ואפילו מתוחכמת, ארסית ונוטפת מניפולציות. כזו שבהתחלה תרגיש כמו הפתעה גדולה, תמשיך ב"אנחנו לא מסתדרים כבר תקופה/באסה לי לקום לעבודה" ותיגמר בירידה בתחושת הערך והביטחון, מצברוח דואב, גוף מקולקל ואולי טוויסט שלילי בקריירה. איך זה נראה לדוגמא?  משתמשים נגדך במידע שמסרת כחלק משיחה דיסקרטית, מעוותים את דבריך, לוקחים את הקרדיט על הישגים שלך, מדברים עליך רעות שלא בפניך...

מצד אחד, נקעה נפשי ממילים גדולות כמו חזון וערכים או תרבות ארגונית. מצד שני, אני לא מכירה מנכ"ל שלא מתחבט יום יום בדילמות עסקיות, מוסריות ומקצועיות הקשורות באלו. מצד אחד, מניפסט הערכים של חברות תמיד מעורר הערכה וכבוד. מצד שני, עומק הפער בין התאוריה למציאות כואב להרבה אנשים על כל גווני הקשת האירגונית. היום העם מצביע ברגליים ופשוט עוברים לחברה אחרת (עובדים, לקוחות, ספקים), כך שאין מנוס מלהתמודד עם הפער. מצד אחד, תחרות ויעילות עסקית זה עולם קשוח שכרוך לא אחת באגרסיביות. מצד...

מה בסך הכל הבנאדם רוצה? (כל אחד יענה לעצמו) ואיך אפשר לחתור לשם במינימום תלות בגורמים חיצוניים? לא משנה אם זה משקיעים, ראש ממשלה או כדורים פסיכיאטרים. התשובה: מודעות עצמית והתפתחות אישית. לא רק כזו שנובעת מכוח הגיל והאינרציה. בטח ובטח אם אתם מנהלים ויש לכם אחריות על אנשים אחרים. עיינים פקוחות פנימה כלפי מה מניע ומה בולם אותנו, האזנה לגוף ופרשנות שהיא מעבר ל"נתפס לי הגב כי עשיתי תנועה לא נכונה", ניתוח מפוקח של מערכות היחסים שמקיפות אותנו, לגיטימיה לאיך אנחנו מרגישים (לא רק חושבים)...