לפעמים השינוי הכי גדול בקריירה מגיע דווקא אחרי שנראה שהגענו לשיא.  יוצא לי לשוחח עם לא מעט מנכ"לים אחרי שורה של תפקידים בכירים משמעותיים - שואלים את עצמם מה הדבר הבא. מאחר ומדובר באנשים סופר מנוסים (ומוכשרים) האתגר הבא שלהם הוא לא קפיצת מדרגה מקצועית, אלא מנטלית. בחירה שמעמידה שאלות קשות כמו הפער בין הגיל הכרונולוגי והמנטלי, מצב אנרגטי של עשייה ועזוז בלי הארומה שהיתה פעם בסגנון "לטרוף את העולם" או "להתאבד על העבודה".  יש משהו מפתה בעשייה משמעותית בעצימות שמאפשרת גם לחיות את החיים, להוריד את הקצב, לחיות את הגם וגם. לצד כל אלו עולה גם פחד מלאבד רלוונטיות ולמצוא את עצמך בפנסיה מבלי שהתכוונת לכך.  פתאום יש איזה יישוב דעת או הבנה אחרת של מה חשוב בחיים ולוקח זמן לתרגם את המיינדסט המעודכן לשגרה בריאה ושלמות עם העשייה המקצועית. שלא לדבר על זה שההזדמנויות בצמרת דלילות. מה עושה מי שניהל אירגון מורכב, מערכות ענק, אלפי עובדים ומאות החלטות ביום? כמה תפקידים פתוחים כאלה יש בשוק בזמן נתון? איך בכלל ניגשים לכזה אתגר? המעבר הזה לא פשוט, אבל הוא מזמן גם אפשרויות חדשות לגמרי, הזדמנות לראות את התמונה המלאה ולהשפיע עליה מלמעלה. על כל אלה ועוד שוחחתי עם סיגל רגב - יו"ר דנאל ,דירקטורית בדיסקונט ולשעבר מנכ"לית קופת החולים מאוחדת. הנה כמה טעימות מהשיחה שלנו: שינוי בתפיסה: תפקיד מנכ"ל דורש להתמקד במציאות היומיומית, בניהול עובדים ובקבלת החלטות מהירות. תפקיד יו"ר, לעומת זאת, דורש לפתח ראייה אסטרטגית ארוכת טווח ולשמור על שיתוף פעולה הדוק עם המנכ"ל. הכנה לריאיון דירקטוריון: ריאיון לדירקטוריון הוא תהליך שמצריך הבנה עמוקה של הארגון. מדובר לא רק בהצגת חזון אלא גם במוכנות להתמודד עם השאלות הקשות ולהראות שהיכולת שלך לנהל מתאימה לרמת האסטרטגיה. שיתוף פעולה עם המנכ"ל: סיגל מדגישה את החשיבות של תקשורת פתוחה ושיתוף פעולה עם המנכ"ל ומתייחסת לקו הדק שעובר בין התערבות למעורבות. לא מובן מאליו לנהל שיחה פתוחה על מעבר לא טרויאלי, מעניין להבין את חוויית השינוי כפי שמסופרת בגוף ראשון.