כל מסר הוא סיפור וכל סיפור הוא מסר. לא משנה אם נארז ונשלח להרצאת Ted, פגישת דירקטוריון או שיחת שימוע. למסר יש דרך והוא מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה. יש לנו נקודות עיוורון קבועות שהן בעצם שורת מלכודות בין מי שמוסר למי שקולט. העברה נכונה של מסר היא לוליינות מנטלית והליכה על חבל דק. אז אם "חיים ומוות ביד הלשון" איפה אנחנו נופלים ואיך קולעים בול ולא ליד? שני כוחות לכאורה מנוגדים נדרשים לפעולה בו זמנית. האחד - לשכוח מעצמנו! לזכור שיש צד שני עם צרכים, רצונות, מגבלות ואג'נדה. המסר מיועד להם, לא...

הדרך לבוחן מציאות בריא עוברת דרך תיחקור קבוע והתבוננות במציאות הסמויה. חשבון נפש, בחינת לב וכליות וניתוח יומי (או לילי) של עבודת הניהול. מה אמרנו מתי ולמי, איך התנהגנו בסיטואציות שונות, איזו עוצמה או חולשה בקעו מאיתנו?אילו ניואנסים קלטנו או פיספסנו?תשובה: אומנות המינון. למשל שיחה שהשאירה אותנו או את הצד השני עם אנרגיות של מר/חמוץ/מתוק.הולכים לישון עם השיחה הזו, מהרהרים בה ולומדים משהו על עצמנו ועל האחר. אומנות המינון נמדדת גם באופן הניהול של התחקיר הפנימי.האם אנחנו מאשימים את עצמנו או...

מה גורם לאדם שפוי בדעתו לקפוץ לעבר ספינה טובעת? ועוד בתור קברניט? ועוד להפלגה שתיקח בממוצע חמש שנים?? לכל מנכ"ל (ואדם) יש את הכישרון הייחודי שלו, נטייה שמתגלה לאורך השנים כהתמחות. במקרה של דורון גרסטל, מדובר בקופץ בנג'י סדרתי (הוא קורא לזה אינסטלטור). נכנס לחברה במצב עסקי רעוע (בנקודת הספק אומץ ספק טיפשות). קודם כל עוצר את הדימום (פיטורים כואבים). מקים צוות ברוחו ובדמותו (מנכ"ל חדש-הנהלה חדשה…). מזהה מקורות צמיחה, מתחיל לרוץ (ואז מגביר). האם פוצחה הנוסחה לגיוס מוצלח של מנהלים? מה בכלל...

תארו לכם שהיה מתכון מסוים שאם הייתם פועלים על פיו חייכם היו משתפרים דרמטית? מה זה משתפרים? היו לכם הרבה יותר רגעים של תחושת סיפוק עמוק והתרחבות הלב והנשמה. והרבה פחות רגעים של "מה לעזאזל אני עושה פה???" או סתם טעם של מצה בפה. הבשורה הטובה: יש מתכון כזה! הבשורה הרעה: אין ארוחות חינם. דהיינו, אין מנוס מלעבוד בלהכיר את עצמנו. בהיות האדם חלק מהטבע,  גם המתכון האנושי מתבסס על יסודות הטבע - אש, אדמה, אוויר ומים. הייצוג הרעיוני של כל יסוד די אינטואיטיבי ובכל אחד מאיתנו יש מיקס מסוים...

ליוויתי אותה משלב ה״פני לאן״ דרך תהליך הקבלה לתפקיד (חצי שנה…) ועד חבלי הקליטה כמנכ"לית לראשונה בחייה. צפיתי בה דורכת יחפה על גחלי הניהול של סטרטאפ, דוהרת בשבילים הלא רומנטיים של רכבת ההרים ההייטקיסטית.   מה אני אגיד לכם? לא לבעלי לב חלש.   והנה היום, השנה ראשונה הלכה חלפה לה. התבססה בתפקיד, שועטת על אותה רכבת, עדיין לא אוכלת כמו בנאדם אבל לפחות לא אכולת יסורי מצפון אימהיים, בעיצומו של גיוס הון (לא לבעלי לב חלש כבר אמרתי?), מחוברת לעשייה, עם צוות חזק.   כידוע ״מה שרואים מפה לא...

החיים הם אתגר אחד גדול ומתמשך. דהההה. לפעמים אנחנו בתקופה של התמודדות פנימית (עסקית או אישית) ולפעמים נדרשת עזרה חיצונית, גם זה ידוע. האם יש בעולם יותר בעיות או פתרונות? לא ידוע וגם לא משנה :) מה כן משנה? מתי ואיך בוחרים. פה העלילה מתחילה להסתבך. איך יודעים אם לעשות את הדרך לבד או לפנות לעזרה חיצונית? החל ביועץ מומחה וכלה בפסיכיאטר. כשרוצים לשנות, להניע או לפתור משהו בנו או בעסק - איפה מתחילים? איך בוחרים? לפעמים בכלל צריך להפסיק או להחליף. איך שומרים על תחזוקה מינימלית של כושר...

יש דבר כזה התעמרות בבכירים! תופעה שיכולה להרוס חיים שלמים - קריירה, משפחה, בריאות ופוסט טראומה. בדר"כ זו תהיה התעללות שקטה ואפילו מתוחכמת, ארסית ונוטפת מניפולציות. כזו שבהתחלה תרגיש כמו הפתעה גדולה, תמשיך ב"אנחנו לא מסתדרים כבר תקופה/באסה לי לקום לעבודה" ותיגמר בירידה בתחושת הערך והביטחון, מצברוח דואב, גוף מקולקל ואולי טוויסט שלילי בקריירה. איך זה נראה לדוגמא?  משתמשים נגדך במידע שמסרת כחלק משיחה דיסקרטית, מעוותים את דבריך, לוקחים את הקרדיט על הישגים שלך, מדברים עליך רעות שלא בפניך...

מצד אחד, נקעה נפשי ממילים גדולות כמו חזון וערכים או תרבות ארגונית. מצד שני, אני לא מכירה מנכ"ל שלא מתחבט יום יום בדילמות עסקיות, מוסריות ומקצועיות הקשורות באלו. מצד אחד, מניפסט הערכים של חברות תמיד מעורר הערכה וכבוד. מצד שני, עומק הפער בין התאוריה למציאות כואב להרבה אנשים על כל גווני הקשת האירגונית. היום העם מצביע ברגליים ופשוט עוברים לחברה אחרת (עובדים, לקוחות, ספקים), כך שאין מנוס מלהתמודד עם הפער. מצד אחד, תחרות ויעילות עסקית זה עולם קשוח שכרוך לא אחת באגרסיביות. מצד...

מה בסך הכל הבנאדם רוצה? (כל אחד יענה לעצמו) ואיך אפשר לחתור לשם במינימום תלות בגורמים חיצוניים? לא משנה אם זה משקיעים, ראש ממשלה או כדורים פסיכיאטרים. התשובה: מודעות עצמית והתפתחות אישית. לא רק כזו שנובעת מכוח הגיל והאינרציה. בטח ובטח אם אתם מנהלים ויש לכם אחריות על אנשים אחרים. עיינים פקוחות פנימה כלפי מה מניע ומה בולם אותנו, האזנה לגוף ופרשנות שהיא מעבר ל"נתפס לי הגב כי עשיתי תנועה לא נכונה", ניתוח מפוקח של מערכות היחסים שמקיפות אותנו, לגיטימיה לאיך אנחנו מרגישים (לא רק חושבים)...

אם עשית פעם סקי, ודאי גילית שרירים בגוף של ידעת על קיומם. כך הדבר גם לגבי ניהול מנהלים. התמודדות עם הפירמידה שמעליך דורשת שרירים שונים מאלה של ניהול הנהלה או צוות. פוליטיקה, תקשורת הבינאישית, הקו הדק שבין מעורבות להתערבות ושאר מרכיבים שמותחים לקצה את האגו והאינטליגנציה הרגשית. האם כל אחד יכול לנהל כל מנהל? לפי ראובן קפלן התשובה היא כן. האם אפשרי שחווית הניהול תהיה חיובית באשר היא? המממממ… לא בהכרח. אז איך הולכים בין הטיפות, לומדים מה חשוב למנהל, בוחרים איפה להתגמש ואיפה להתעקש. על כל...

?מה יותר חשוב ?פרודוקטיביות או רווחה ?חופש ואחריות אישית או סמכות וקבלת החלטות ?האם השקעה במחוברות של עובדים ומנהלים היא הפתרון שמחמיר את הבעיה ?האם אגו, חוסר שקיפות ושליטה יתחלפו פעם בניהול לפי קונטקסט ,קצת כמו החור באוזון והשימוש האישי בדאודורנט .הדרך מהיררכיה ליצירה משותפת מתחילה במודעות עצמית ?אם היה רק דבר אחד שהיינו יכולים לעשות כל (או רב) היום, מה זה היה ?מה היו התפקידים ותחומי האחריות שלנו ?עד כמה היינו יכולים להניע את עצמנו בעצמנו וגם לשמור על שקיפות מלאה בדרך !היום יותר מתמיד -...