Undoubtedly, our relationship with Hashem includes a combination of excitement and resonating with the goodness of His Torah and Mitzvot, along with 'pushing ourselves' to carry out our religious obligations, whether we feel like it or not. After relating to the Rambam's view and weaving in divrei Chazal, Rav Kook sheds light on these two models, and teaches us how the joy of resonating with Hashem and His mitzvot, is a key to being able to get a taste of our reward, a glimpse at olam haba, while still in this world. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. INTRO 1 - Background/Gemara: a) the seeming exclusivity    b) one is the means for the other צדיקים לאורה וישרים לשמחה (תענית טו.). האורה מרבה שמחה בטבע הנפש, כמש"כ "(ליהודים היית) אורה ושמחה". וא"כ נעם השמחה הוא התכלית, והאורה היא האמצעי לה. INTRO 2 -  The Rambam: difference between כובש and ישר והנה ההבדל בין צדיק לישר מתבאר ע"פ דברי הרמב"ם בשמנה פרקים (פ"ו) בענין ההבדל בין הרוצה מרצונו הטוב ללכת בדרכי ד' ובין הכובש אה יצרו. The actual difference between the two כי מי שטהר את לבבו ועשה רצונו כרצונו של הקב"ה הרי הוא דבק ממש בהשי"ת, בחיים האמתיים, בלא שום אמצעי כלל, אבל הכובש את יצרו הרי רצונו נפרד הוא מצד עצמו, אלא שהתורה, שאינה עדיין עצמית בו, מאירה את חשכו ומנחה אותו ללכת באורח ישר, ועי"ז הוא משיג שמחת עולם בעת הגמול. נמצא, שלצדיק, הכובש ומצדיק את מעשיו, אע"פ שאין לבו בעצמו ישר, האור הוא זרוע, כזריעה הניכרת רק לאחר זמן, שאע"פ שהוא צריך לכבוש אפלת יצרו ואינו מרגיש את עצם האורה של האהבה, שיזכה בה עצמה לשמחה, מ"מ ע"י שעושה רצון השי"ת בתורה ומצות זרוע לו האור, שיקצרהו ברנה עת יבא על שכרו, וע"י אור התורה יבא לשמחת עולם בהנאה מזיו השכינה. אבל לישרי לב, שישרו רצונם כרצונו של השי"ת, שהוא נמשך לו מרוממות כבוד גדלו, הם משיגים בנפשם עצם השמחה, ולא רק באמצעות האור, והם רואים עולמם בחייהם.