ף היום מוקדש על ידי גילית ואריק סומר לכבוד שי זליגר, אשתו הדר, להוריו, חברינו היקרים ולומדי הדף עמנו, אורן ורחל זליגר, לרגל חזרתו הבטוחה של שי משנה של לחימה בעזה. "עם ישראל אסיר תודה לך ולכל הגברים והנשים האחרים הלוחמים להגן עלינו, ולבני/בנות זוגם ומשפחותיהם על כל הקורבנות שלה. לימודינו יוקדש לזכר אלו שנהרגו אתמול בבא"ח גולני ולרפואת החיילים הפצועים. היכן בתורה מקור החוק שבן או בת יורשים מאמם? החוק נלמד מפסוק על בת ואז נלמד לבן על ידי טיעון קל וחומר מירושה מאב. חכמים ורבי זכריה בן הקצב חולקים האם דיני הירושה מהאם זהים לאלה של האב, והבן קודם לבת, או האם הם מחלקים את רכושה שווה בשווה. הטיעון לאפשרות השנייה (דעת רבי זכריה בן הקצב) משתמש בעקרון "דיו לבוא מן הדין להיות כנדון", לפיו חוקים הנלמדים מקל וחומר אינם יכולים להיות חזקים יותר מהחוק המקורי. מכיוון שהחוק נאמר לגבי הבת ונלמד בקל וחומר לבן, הבן אינו יכול להיות חזק יותר מהבת. עקרון ה"דיו" נלמד מעונשו של ה' למרים כשדיברה לשון הרע על משה. כיצד יכולים חכמים לא להשתמש ב"דיו" כאן אם "דיו" נלמד מהתורה? חלק מהחכמים סברו כמו רבי זכריה ואפילו חלק מאלה סברו שרב סבר כך. אבל רב נחמן התנגד בתוקף לעמדה זו כי האמין שלא רב ולא שמואל החזיקו בדעה זו. לרבי יהודה נשיאה היה מפגש עם רבי ינאי שבו שאל את המקור לדין שבן קודם לבת בירושת אמם. כאשר רבי ינאי ענה עם היקש, השוואה בין מי שיורש מאם למי שיורש מאב מהמילה 'מטות', רבי יהודה שאל שאם כן, מדוע בכור אינו מקבל פי שניים מירושת אמו כפי שהוא מקבל מאביו? רבי ינאי כעס כל כך מהשאלה שלא השיב. אביי, רב נחמן בר יצחק ורבא מביאים כל אחד פסוקים להסביר מדוע היה ברור לרבי ינאי שבכור לא יקבל פי שניים מאמו, אך רק זו של רבא מתקבלת. היכן בתורה מקור החוק שבעל יורש את אשתו? שתי דרשות שונות מובאות (בברייתות) ורבא ואביי מסבירים כל אחד את הראשונה בצורה שונה.