Description
הדף היום מוקדש ע"י טינה ושלום לם לכבוד הולדת הנכד, אייל נחום.
הדף היום מוקדש על ידי דבי ויוסי גביר עבור שנים מביניהם, אלעזר ואליאב, וחתננם בועז המשרתים כעת את עם ישראל - "מגבול הלבנון" ומעבר לו. "בתקוה שה' ישמור עליהם ועל כל עם ישראל "והעמידנו לשלום ופרוס עלינו "סוכת שלומך"- כן יהי רצון!"
רב פפא מעלה קושי שני ושלישי על הדעה שהארץ חולקה בין הנכנסים לארץ. ראשית, מדוע התלוננו בנות צלפחד - אביהן לא היה ראוי לקבל כל חלק מכיוון שכבר לא היה בחיים כשנכנסו לארץ? שנית, מדוע בספר יהושע יז:יד, התלוננו בני יוסף שאין להם מספיק קרקע לאנשי שבטם כי היו שבט גדול? אם הארץ חולקה בין הנכנסים, שבט יוסף היה צריך לקבל יותר נחלה, בהתאם למספר האנשים! אביי עונה על שתי שאלות אלה.
מסיפוריהן של בנות צלפחד ובני יוסף, אביי מסיק שכולם קיבלו חלק בכניסה לארץ, שכן אם חלק לא קיבלו, הם היו מתלוננים. עם זאת, הגמרא מסיקה שייתכן שאחרים התלוננו אך מכיוון שתלונותיהם לא הועילו, לא היה צורך לרשום אותן. תלונת בני יוסף גם היא לא הועילה אך הובאה מסיבה אחרת - ללמד שאנשים צריכים לנסות להימנע מעין הרע. הם מסבירים את חילופי הדברים בין בני יוסף ליהושע לפי ההבנה הזאת.
האם האנשים שהתלוננו ואלה שהצטרפו לקורח קיבלו חלק בארץ אך הוא ניתן ליהושע וכלב בדיוק כמו חלקם של המרגלים, או שהם לא קיבלו חלק כלל? זהו מקור למחלוקת ואחת הדעות נלמדת מהפסוק במדבר כז:ג, מדברי בנות צלפחד. רב פפא מעלה קושי עם הדעה שיהושע וכלב ירשו את כל חלקיהם, שכן הם היו יורשים את רוב הנחלה, מכיוון שכל כך הרבה התלוננו במדבר! אביי משיב שהמתלוננים היו אלה שהתלוננו עם קורח.
שאלתו החמישית של רב פפא היא שוב נגד הדעה שהארץ חולקה בין הנכנסים לארץ, על בסיס פסוק מיהושע יז:ה - שמנשה קיבל עשרה חלקים, שישה לכל משפחה וארבעה לבנות צלפחד. זה מסתדר עם הדעה שהארץ חולקה בין יוצאי מצרים. עם זאת, אביי מסביר את הארבעה גם כדי להתאים פסוק זה לדעה שהארץ חולקה בין הנכנסים לארץ.
מה עוד כוללת המילה "נכסים"?
מובאים סיפורים על נשים בשעת מיתתן שהבטיחו את רכושן לאדם אחד ואז שינו את דעתן והבטיחו אותו למישהו אחר. הרבנים דנו מהו הדין - האם אפשר לשנות את הדעת או שברגע שאדם מבטיח נכסיו, דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי ואי אפשר לשנות ולכן ההצהרה הראשונה תקפה? מובא מקרה של אישה...
Published 11/22/24
אביי מקשה על הקושי של רב יוסף עם פירושם של רב יהודה ורב ירמיה למשנה על ידי הצגת מקרים בהם המשנה משתמשת במילה "קרקע" כדי לכלול מטלטלין, ו"כל שהוא" להתייחס לגודל מסוים. משנה אחת היא בפאה ג:ח לגבי הלשון המשמשת לשחרור עבד. השנייה היא בחולין יא:ב בראשית הגז שבה "כל שהוא" מתייחס לכמות מסוימת. אולם,...
Published 11/22/24