יקי שגיא, פסיכולוג קליני ואיש של מילים, כתיבה ורגש, בשיחה פתוחה, חשופה וכנה. הוא מגיע לשיחת גברים מרגשת, בין שני גברים מטפלים. מחשבות על הזמן, על הסופיות שלו, על סיומה של הילדות שלנו והרבה על זמן בהורות ועל גדילתם המהירה של ילדינו ("זמן הגור" במילותיו של יקי). על זמן בטיפול, על גבריות והאם קל לגברים להתמקם במקצוע טיפולי (מקצוע שנחשב רגשי, רחמי ונשי). ועל המוות, הנבילה והקמילה הבלתי נמנעת שלנו ושל הטבע. שיחה על גידול ילדים, על אבהות, מטפלים ומטופלים. על פרחים ונבילתם, בעיקר על טוליפים צהובים. או כפי, שיקי אומר במילותיו שלו, שהן קצת שירה, על ה״התמעטות״ . זה פרק, שיש בו הרבה אהבה. וגם קצת על מטפלים, ועל הקושי היומיומי בעבודתם, שקשורה בפרידות כמעט בכל שעה טיפולית. וכיצד מטפלים נשמרים מלתת לנפשם להיטלטל בין קרבה למרחק.