יום אביבי אחד בשנות התשעים בעמק יזרעאל יוצאת תלמידת כיתה ב׳ לרחוב ביישוב הקהילתי בו היא מתגוררת ומחליטה להקים מפלגת נשים בשם ז׳׳ה - זכויות האישה. היא כותבת מצע, מכינה שלטים ויוצאת לרחוב עם כמה מהחברים הבודדים שהיו לה, אוחזת חזק בידה גזרי עיתון עם תמונתה של מרב מיכאלי וארגון ״עזרת נשים״ שהקימה למען שורדות ונפגעות תקיפה ואלימות מינית, כדי לזכור שהיא לא לבד, למקרה שתשכח. 21 שנה לאחר מכן, אותה ילדה שהיא עכשיו כבר קצת מבוגרת פוגשת את הגיבורה שלה, שמאז אותו בוקר אביבי של ילדות הפכה לחברת כנסת מהפכנית שנלחמת למען שיוויון וזכויות נשים כבר שלושים שנה. לפעמים מבקשים משאלות מכוכבים נופלים, ולפעמים - אם נסתכל מקרוב, נראה שהם מבקשים דבר מה מאיתנו בחזרה - לא לחכות להם יותר מדי זמן אם הם מתעכבים. אז זה קרה: חברת הכנסת מרב מיכאלי הגיעה לסגור איתנו עונה בגוף ראשון במשרד הורוד. חוזרות לעונה שנייה בנובמבר, אבל רגע לפני - משאירה אתכן עם פרק של פעם בחיים, כי הילדה הזאת היא אני.