בעלי המוסר נוטים לפרש את האגדתא על רבי יהושע בן פרחיה וישו כעוסקת בחשיבות שמירת העיניים. אך תוך העמקה באגדתא ועיון בש"ס וברמב"ם נבין שעניינה האמיתי הוא היחס הבעייתי של ישו לחכמי ישראל. בשיעור ננתח את האגדתא למרכיביה : מה עניין הירידה לאלכסנדריה? מה משמעות העמדת ישו את הלבנה וההשתחוויה לה? למה בגלל הערתו של ישו "עיניה טרוטות" הוא נענש בנידוי?