ד״ר שולה לוין שולה לוין כילדה חי לה בתוך הראש ׳אריה רעב׳ שכל הזמן רצה ללמוד משהו. בלעה את הספרייה של אביה: טשרניחובסקי, ביאליק, שלום עליכם, ועוד. כשסיימה עברה לספרייה העירונית. בת לקצין משטרה בכיר שהיווה בשבילה מנטור לחיים, ונתן לה לכל אורך הדרך ביטחון אין סופי ללא תנאים. שולה הגדירה את עצמה כטום בוי ואהבה לטפס על עצים (עד היום בוחנת עצים, ומחפשת את הדרך הקצרה ביותר לטפס) בגיל 17 החליטה להקים גרעין בקיבוץ עין גדי והתאהבה בחיי הקיבוץ – לא להרבה זמן. בשנת 1976 שולה החליטה ללמוד כימיה באוניברסיטה – דבר מאוד לא מקובל באותה תקופה, ועוד יותר חריג בקיבוץ כאמא עם ילד צעיר. דבר שהוביל לעזיבת הקיבוץ עם חוב גדול. למרות הקשיים המשיכה ללימודי כימיה אנליטית – מקצוע שהיה שמור לגברים. מספרת שהיתה מסתובבת במעבדות עם פאוץ מלא מברגים, וכלי עבודה נוספים. שולה המשיכה לשבור מוסכמות כשהחליטה להמשיך לדוקטורט ואפילו לטוס ליוטה, ארה״ב לפוסט דוקטורט. אם חד הורית עם ילד צעיר. לאורך הקרייה ביססה שם של אחת המומחיות בארץ לכימיה אנליטית מרצה מבוקשת בפקולטה לרוקחות, ובהמשך שימשה כיועצת מדעית של חברות אמריקאיות. מהראשונים בארץ שהקימו פורטל תוכן באינטרנט ששימש כמקור לידע אנליטי לאוניברסיטאות בארץ ובעולם. השתתפה והרצתה במיטב הכינוסים המדעיים בארץ ובעולם. כבר כנערה הערבית היה חלום. שולה ידעה לאורך כל הדרך, שיום יבוא ותרכוש את השפה. כיום כגימאלית, מעלה סרטונים שלה בערבית מדוברת לרשת. שולה עמוסה בתחביבים שגם אליהם ניגשת במקצועיות רבה: ציור. צילום-סטילס. הפקה, צילום, עריכה, ובימוי של סרטוני וידיאו. כתיבת שירים מתנדבת פעילה בקהילות שונות, ובעיקר ממלאת את עצמה בדברים שאוהבת ועושים לה טוב. שתי תכונות שמאפיינות את שולה - הליכה אחרי הלב. זה מה שהוביל אותה לפרוץ כל כך הרבה מחסומים. וכמובן הרעב הבלתי פוסק של האריה מלמעלה ללמידת דברים חדשים הקרובים לליבה.