לפי התיארוך המסורתי בשנת 928 לפנה"ס התפצלה, נפרדה, נקרעה והתפלגה הממלכה. לא עוד ממלכה מאוחדת אלא שתי ממלכות אחיות-נפרדות ישראל ויהודה. בהמשך רעיוני לפרקים הקודמים בהם דנו ב"חוק המלך" וב"משפט המלך" הפעם נעסוק באירוע הדרמטי שהתרחש ככה"נ במאה העשירית לפנה"ס - פיצול הממלכות העבריות. האירועים בפרק זה מתחילים בימי מלכותו של שלמה, אשר לפי הטקסט התנ"כי נראה שכאילו הוא בונה קריירה המתבססת על הפרות חוזרות ונשנות של האיסורים עליהם דיברנו בפרק אודות "חוק המלך". בערוב ימיו מתבשר שלמה כי ממלכתו תקרע ותתפלג, אך הדבר יקרה רק בימי בנו. במקביל, אנו שומעים על מרידות וחוסר יציבות אשר מתחילים כבר בימיו. האם המספר המקראי כותב באופן מגמתי, במרחק זמנים מהאירועים (האמיתיים או לא...), תוך רמיזה והיכרות עם חוק המלך? האם סיפורו של שלמה נבנה כהיפוך של חוק המלך? ואולי הפוך- חוק המלך נכתב בדיעבד, לאחר ימיו של שלמה ה"חוטא"? אולי כדי להצדיק את העונש שכביכול מקבל? מדוע המרידות אשר מערערות את שלטונו של שלמה, לא באמת התרחשו בסוף ימיו, אך כן מופיעות בכתובים לאחר סיכום קורות חייו? בפרק בו מתארח פרופ' נועם מזרחי מהאונ' העברית בירושלים, נדון גם בסיבות לפיצול- האם היו אלה החטאים? או שמא רחבעם בנו של שלמה, לא השכיל לקרוא את המפה הפוליטית החדשה, אשר נוצרה עם הסתלקותו של אביו? האם מדובר במרד מיסים שארע בשל מנהיג זחוח, מתנשא שאינו קשוב לעם או שהפיצול היה בלתי נמנע, בשל שאיפותיהם הפוליטיות של אנשי ישראל? האם אי אמון בלגיטימיות של השלטון ומלך שמפסיק לשרת את העם הם טריגר עד כדי כך חזק? על זאת ועוד בפרק שלפנינו. האזנה נעימה, יותם