עד היום חייתי את החופש הגדול מזווית ראייה של ילדה שמחפשת לברוח מכל מה שהיא שונאת. פתאום גדלתי, נהייתה אמא והזווית השתנתה. פתאום אני רוצה שהחופש יסתיים, שהשיגרה תגיע ושהסדר ישוב על כנו. מה השוני בזוית מביא לחיים שלנו? איך הקושי והחום הבלתי נסבל של אגוסט השפיע על הדרך שבה אני רוצה לגדל את אדם? ומה הקשר בין שותפות לגידול ילדים? פרק שמחזיר אותנו לילדות, מחבר אותנו לאמהות ושולח אותנו למסע של יצירת אחדות עם התינוקות שלנו והבית שאנחנו בוחרות לבנות.