איך אפשר לקחת חוויה כל כך מטלטלת כמו לידה ולהפוך אותה לשיר? לתרגם את מי השפיר, הבשר והדם, את הקולות והריחות, את עיסת הזמן והקתרזיס... לזקק את הכל לשלוש דקות, לכתוב ולהקליט. איך בכלל אפשר לשחרר משהו כל כך אינטימי לעולם?דניאלה ספקטור ניאותה לבוא לאולפן. לבוא עם הגיטרה. לשבת איתנו כדי לדבר על חווית לידה, שהפכה לשיר. אנחנו נמסנו. אומרים שתקווה היא החבל שבו עלינו להמשיך ולאחוז בתקופה המשוגעת הזו.פרק לטובת התקווה.⚪️⚪️⚪️ומאוחר בערב בחדר יולדות על הרצפה בחושך בין המכונות אתה אחזת בי ניסיתי להרפות ולא עזבת גם בתוך הצעקות אני יודעת שבסוף זה יגמר הבוקר יחזור השער יסגר אבל עכשיו אני בתוך המעגל אתה הולך איתי אבל אני לבד תדבר אליי, אל תניח לי לשקוע יש אחיזה, יש אדם ויש כאן יד היית שם כשאיבדתי את הכוח בהתחלה, ראיתי את הסוף תדבר אליי, אל תניח לי לשכוח יש אחיזה, יש אדם ויש כאן יד היית שם כשאיבדתי את הכוח בהתחלה, ראיתי את הסוף.** מילים ולחן - דניאלה ספקטור