המשנה קובעת שבמקרים של הקדש, שומר חנם פטור מלהישבע, בעוד ששומר שכר פטור מאחריות במקרים של גניבה ואבידה. אך יש מקורות תנאיים שנראה כי סותרים משנה זו, מה שמעורר הצעות לפתרון שונות. רבי שמעון מבחין בין קטגוריות שונות של הקדש, וטוען שחלקם כפופים לדיני אונאה. רבי יהודה פוטר פריטים ספציפיים מחוקי אונאה בכלל. הגמרא מבהירה את שתי העמדות האלו. המשנה קובעת שלצד האיסור על אונאה בענייני כספים, קיים גם איסור בתורה נגד אונאה בדברים, התעללות מילולית. מצוטטים דוגמאות שונות כדי להדגיש את חומרת העברה הזו, ומודגשת החומרה שלה.