הפרק של היום שונה מהפרקים האחרים. הוא עוסק בפגיעה ובהתגברות על פגיעה. הוא נוגע במשהו כואב, שקשה לדבר עליו, במיוחד בסביבה שמקדשת התגברות על מכשולים. בתחום הלחימה אנחנו רגילים להסתיר כאב, להסתיר פחד, להסתיר פגיעות. אף אחד לא רוצה לשדר שהוא פוחד, פגוע או כואב לפני קרב.  ישגם משהו מאוד גברי וקשוח במרחב הלחימתי, רוב המאמנים הם גברים, רוב המתאמנים הם גברים. יש גם נשים, אבל הן המיעוט. אז איך מתמודדים עם פגיעות מיניות במרחב שכזה? מרחב שלא תמיד יודע להתמודד או להכיל כאב? איך קהילה שכזו מתמודדת עם מאמנים, מובילים של קהילה, שביצעו פגיעות מיניות כלפי תלמידות? מה ההשפעה של תהליכים חברתיים עולמיים ומקומיים על קהילה מסוג כזה? איך זה להיות אישה על המזרון? איך זה להיות אישה שנפגעה מינית על המזרון? בפרק הזה אני מארח את נעמי מקגאון, מתאמנת צעירה שנפגעה מינית בילדותה. איך משפיעה פגיעה מינית בגיל צעיר על חייו של אדם? המפגש עם הגיוגיטסו והשהייה במרחב כל כך פיזי ואינטימי למול הפגיעה הזו. ומה התחושות ופועלה של נעמי למול המפגש עם מאמנים שהורשעו בפגיעות מיניות ובחרו לחזור ולאמן. פרק לא פשוט, כזה שמעמת עם דברים שלחלק מהמאזינים יהיה קשה לשמוע. וכמובן שיש פה אזהרת טריגר לכל הנושא של פגיעות ותקיפות מיניות. לי, כאבא לילדים צעירים, היה חשוב מאוד לשמוע את נעמי, ולהציף את הנושא הזה לתודעתי. תודה נעמי על ההשתתפות. מצטער על הכאב שעברת כילדה, ומקווה שתמשיכי להתחזק, ולגלות את הטוב והיפה שבך, גם בעזרת מרחב מדהים כמו המרחב הלחימתי.