"אבא אמר לי לא לדאוג. הם יטפלו בהכל, ואני אמשיך ליהנות מהחיים השלווים שלי, כל עוד אני יכולה". אנה מספרת על החיים בהולנד לפני מלחמת העולם השנייה, על ניצני הקשרים הרומנטיים הראשונים שלה ועל הרגע בו אביה בישר לה שבקרוב ייאלצו להתחבא.

"אני חושבת שלעולם לא ארגיש כאן בבית, אבל זה בהחלט לא אומר שרע לי בבית הזה. נכון יותר לומר שאני מרגישה כאילו אני מבלה חופשה בפנסיון זר ומוזר". אנה מספרת על הבריחה, ההתארגנות במסתור, הדיווחים מהעולם שבחוץ והמתח והחרדות שמתחילים להתפשט בה.