עצרו ! לא דיברנו רק על פיות שיניים! דיברנו גם על האם לגיטימי לספר לילדים סיפורים מהדימיון- כאילו הם מציאות, וגם על האם מגלים לילדים את האמת ומתי? מה ההשלכות שעלולות להגיע בעקבות כל הסיפורים שלנו אליהם? איך להגיב כשהילדים מספרים לנו סיפורים מהדימיון כמו למשל: חבר דימיוני או חוויות שלא קרו באמת, מה עם סיפורי אגדות/תרבות/חגים? האם יש מקום לשנות סופים/לצנזר/לשנות מילים רק כדי שלא יפחדו? איך להתייחס לחלומות ומה לעשות כשילדים מערבבים בין חלום למציאות? להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה...

כמה מאתגר זה לשחרר שליטה, הא? הנה, בימי מלחמה אלה, ממש ניתן לראות זאת - כמה אין לנו שליטה על המצב הביטחוני למשל. כמה חבר'ה החליטו לשגר טילים, כמה חבר'ה יחליטו (אולי) להחזיר להם... ואין לדעת לאן זה יתפתח. זאת רק דוגמא אחת, אבל איבוד השליטה נמצא גם בפרטים הקטנים : הילד מורח צבע על הקיר, הילדה קיללה אותי ויצאה ממני צעקה של עלבון, אני רוצה ללכת לישון אבל הילדים לא נרדמים וכו .. אז מתי אנחנו בשליטה ומתי אנחנו מאבדים שליטה?, איך זה משפיע על הילדים שלנו?,מה נעשה כשזה כבר קורה?, מה לעשות כשהילדים...

אךךך קנאה. איזה רגש שורף זה ,הא? אז איך רונה מרגישה כשמקנאים בה? האם איתי ורונה קנאים זה לזו? ומה עם רבקה? איפה הקנאה פוגשת אותה? משם המשכנו ל- מה זה בעצם קנאה? מה ההבדל בין לקנא ב... לבין לקנא ל...איפה אנחנו פוגשים קנאה אצל הילדים? האם יש קנאה בין המבוגרים לילדים או בין הילדים למבוגרים ? איך אנחנו יכולים לעזור כשהילד שלנו פוגש קנאה, מה לא לעשות כשהילד שלנו מקנא, האם הקנאה מעידה על משהו לא תקין? האם לקנות מראש לילדינו שני בקבוקים אותו הדבר רק כדי שלא יקנאו זה בזה ? ומה עם ההשוואות?...

אךךךך אין על בנות בעולם ! (גם על בנים, כן?) אבל כמה עומקים, כמה סערות, כמה דאגות ומורכבויות יש בהורות לבת ! הפעם אירחנו באולפנינו איש יקר ! הלא הוא רועי אוחנה ! מחבר הספר "אבוק", מגיש הפודקאסט "אבוקאסט" ואבא לשתי בנות ! עלו בשיחתינו שאלות כמו: למה אנחנו כלכך דואגים לביטחונן האישי? איך נעצים אותן (נקבל תזכורת ל-מה רבקה חושבת על "העצמה"), איך נגדל אותן לתוך שיוויון כדי שלא יגדלו לתוך "מיסלול" החיים, איך כדאי להגיב במריבות ודינמיקות בין בנות, מה לעשות כשהבת שלי רוצה להתלבש "כמו בן" ? ,מה...

מכירים את זה שהילד שלנו "מוותר בקלות" כשקשה לו? או שהוא צורח ובועט כשהוא "לא מצליח" ? אז מה זה בכלל "סף תסכול" ? למה יש כאלה שסף התסכול שלהם נמוך? מה ה"סכנה" ואיזה השלכות יש לסף הנמוך הזה ? איך נוכל לעזור לילד עם סף תסכול נמוך? כמה זה קשור אלינו ההורים? והאם זה יכול להשתנות ? והאמת ? שגם לנו יש ספי תסכול בכל מיני דרגות ועוצמות... אז איך אתם עם תסכולים? רונה שיתפה שהסף שלה נמוך בהרבה מאוד מהמקרים, איתי לעומת זאת : זן :) כל אלה ועוד להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

הפרק התחיל בשיתוף כן של רונה על ההתמודדות שלה עם דימוי גופה. והמשכנו לדבר על מה זה בכלל דימוי גוף? מה משפיע עליו? איך אנחנו כהורים יכולים לתרום/להזיק לדימוי גופם של ילדינו, איך דימוי גוף חיובי/שלילי יכול לעכב את הילד כשיגדל, איך להתמודד כשלילד שלי יש דימוי גוף נמוך, או אומר משפטים כמו: "איזה בטן שמנה יש לי", "השיער שלי מכוער, אני רוצה להסתפר" ,איך לענות/להתייחס לשאלות של הילדים בנוגע לשוני בין גופים שונים (משקפיים,שמן,רזה....),איך מתמודדים עם אופנות ואיזו השפעה יש לתרבות שאנחנו חלק ממנה, על...

האם כדאי לשכנע את הילדים להתחפש? מה לעשות כשהילדים לא רוצים להתחפש? מה לעשות שאחרי שהשקענו זמן/כסף/תפירות וברגע האמת הילד לא רוצה, מה לעשות כשהם מפחדים מתחפושות של אחרים, מה לעשות כשהם לא רוצים שאנחנו נתחפש,האם יש מקום לגבולות כשהילדים בוחרים תחפושת שהיא מייצגת אלימות/לא צנועה/לא נוחה/מכוערת בעניינו?, מה עושים עם ריבוי תחפושות - כשהם רוצים להתחפש לכמה דברים, מה עם זה שהם רוצים את אותה התחפושת משנה שעברה? או שהילד/ה רוצה להתחפש לאלזה כמו כל בנות הגן (וזה לא מקורי יעני) אה ! ומה לעשות אם הם...

"אנחנו לא צוחקים עליך, אנחנו צוחקים איתך" ! מזהים את המשפט הזה? מי לא מוצא את עצמו אומר את זה לילדו שנעלב ממנו על שצחק? אז מתי ולמה אנחנו צוחקים עם/על/מ... הילדים שלנו? האם משהו מזה נעים לילדינו? כמה השפעה יש לזה עליהם? האם יש התייחסות שונה כשמדובר בילדים או במבוגרים? מהן התגובות הנכונות כשהילד נעלב/כועס/מסתגר בזמן פגיעה? ושאלת השאלות - איך נוכל לפעול אחרת בפעם הבאה? היה סופר מעניין וחשוב ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

אז מה קרה לילד המתוק שבא איתנו ממקום למקום, זה שזרם איתנו, הקשיב לנו, זה שלא היו לו רצונות יותר מהרצונות הבסיסיים כמו לאכול, לישון, לעשות צרכים, חם לי , קר לי.... ככה שקל היה לנחש מה רצה ? אה ? (פאוזה). פתאום, ביום בהיר, מתעורר בבוקר שד טזמני נחוש שפוגש לראשונה גבול. "מה? מי אתם שתציבו לי גבול הורים? חוצפה!" לפעמים אפילו מרגיש שהתפתחה לה מעין מוטציה של הילד שלנו, שהפכה מרך חמוד למפלצת טנטרומים שמתאכזבת מאתנו ברמה של : מה לעזאזל אתם לא מבינים ??? מה??? אה, ואיך לא דיברנו על ההשתטחויות בסופר?...

מכירים את זה שאנחנו שמים גבול? יפה. אז אותו הדבר רק - הילד. הופה. באג במערכת. מה עושים? ניתן פה כמה דוגמאות רנדומליות אך יומיומיות ל"לא" שהילד אומר/מבקש/צועק לנו. אז למשל: כשהוא לא רוצה שיגעו בו/ינשקו/יחבקו, כשהוא לא רוצה לעשות משהו שצריך לעשות (צחצוח שיניים,הליכה לרופא), כשהוא לא רוצה לעשות משהו שמנומס לעשות (כגון: סליחה,בבקשה,להגיד תודה על מתנה שקנו לו,להגיד להתראות לדודה וכו),כשהוא פתאום מחזל"ש תוכנית שקבענו (ים, הליכה לחבר, פארק,לארח), מה קורה כשאנחנו לא לוקחים את בקשתו ברצינות - כי הוא...

חה חה חה ! הפרק הכי מצחיק עד כה. בהצלחה לכם. אז למה הילדים כלכך אוהבים לדבר ולהתעסק במילים : "קקי", "פיפי" ו"פלוץ" ? למה זה כלכך מפריע לנו? נדבר גם על התגובות שלנו כשהם מפליצים בפרהסיה, על האם לחנך אותם כבר בגיל הרך שיש מקום ייעודי ליציאות ולפלוצים(סיר/שירותים) אה, ומה לגביי הגראעפסים? מה התגובה המומלצת ליציאות עצמן ולדיבורים על גזים ויציאות ,ושימו לב- מה לעשות ואיך להגיב כשהם מקללים אותנו במילים הללו ("פיפי","קקי","פלוץ" - אם זה לא היה ברור עד כה:) וגם גילינו עוד צד אצילי של רונה, נגלה...

"לא רוצה אותך, רוצה את אבא/אמא!!" (זאת הדוגמא הקלאסית אך העדינה), כך אומר הילד עם מבט "רע", "שונא" בעיניים. כשאנחנו ההורים חווים דחייה מילדינו, ויותר מזה גם מקבלים את התחושה שהילד שלנו פשוט מעדיף את ההורה השני על פנינו, אמאלה ! איזה מאתגר זה לא להעלב, לסגור את הלב, להתנהג כמו ילד בעצמינו שרוצה לקום וללכת ועוד.... תחושות כמו "אני לא רצוי", או סגירת הלב מול הילד שלנו, כעס וכאב עמוקים, קנאה, אשמה, בושה, הם רגשות קשים ושורפים. אז בואו אהוביםות, נקבל כלים להתמודד עם זה. תודה ללירון פטל חודק...

קבלו את נמרוד משיח !!! בעברו גולש רוח אולימפי שזכה ב-3 מדליות באליפויות העולם ברציפות (שיא ישראלי) וכיום מאמן לחיים ולמצויינות. נמרוד התחיל כילד בחוג והתגלגל לכדי להיות אלוף ! דיברנו על הדרך שלו, על מעורבות ההורים , על בשביל מה צריך בכלל חוגים, מי בוחר את החוג ההורה או הילד? כמה לדחוף לאן שאנחנו חושבים שטוב לו? על עקביות, על מחוייבות, על מה קורה כשהילד רוצה לשבת כל החוג בצד על הספסל? מה קורה כשהוא נצמד לרגל ההורה ולא משחרר?, האם הנוכחות שלנו ההורים תורמת או מעכבת? כמה להתערב? כמה...

"תקשיב לאינטואיציה שלך" ! מכירים את הטיפ הזה ? אז איך נלמד את ילדינו להקשיב לאינטואיציה שלהם מבלי שנשבש להם אותה? איך נוכל לתמוך בבחירותיהם,מתי הם בוחרים ומתי אנחנו בוחרים עבורם? מתי אנחנו כאילו מאפשרים אבל לא באמת ,למה כלכך קשה לבחור? (לנו ולהם), איך כהורים אנחנו מעכבים את התפתחות יכולת הבחירה שלהם? המקומות שקשה לתת להם לבחור, כמו למשל: חברים שנראים לנו לא מיטיבים,בגדים לא תואמי עונה/אירוע, איך מאפשרים לילדים לחוות את השלכות הבחירות שלהם גם כשקשה, מבלי לומר "אמרתי לך" ... ובואו לא נשכח את זה...

אז איך הבקרים שלכם? גם אתם מוצאים את עצמכם מזרזים את הילדים, רצים לאוטו ומגלים שהילד מלטף חילזון ? אוי לא! אתם מ א ח ר י ם ! והסבלנות מה איתה? אין אותה. אז איך מעירים בבוקר? איך גורמים להם לשתף פעולה? מה עושים עם קשיי הרדמות שבעקבותיהם מגיעים גם קשיי התעוררות? ומה עם אכיפת גבולות - כשאין זמן? איך לא נאבד סבלנות? איך כדאי להערך להתארגנות בוקר ולמעברים- מראש? מה עושים כשהילדים "עושים לנו דווקא" ולוחצים לנו על הנקודות הרגישות שלנו ואיך לא נכבה לילדינו התלהבות בריאה בתוך הלחץ (ליטוף...

אז מה זה בכלל "יחסים סימביוטיים"? מה ההשלכות של יחסים סימביוטיים, האם זה מפריע/מקשה בהתפתחות הטבעית של ילדינו? איך חוויות העבר והדרך שגידלו אותנו משפיעות על האנשים שאנחנו היום,איך נמנע מלהעביר לילדים שלנו את שריטותינו, איך נדע לזהות מקומות שאנחנו בסימביוזה עם הילדים שלנו, מהי התפתחות בריאה של סימביוזה? בין היתר דיברנו גם על העברה בין דורית, ועל הקושי לשבור את הרצף, ולהעז להשתנות ולהתפתח . להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

אז אתם מהמתערבים ? אם כן, מאיפה זה מגיע? ואם אתם מאלה שלא, למה לא? סקרנים לשמוע אתכם, עדכנו! דיברנו על איך ההתערבות שלנו תשפיע על ילדינו,למה אנחנו מרגישים צורך להתערב? האם זה באמת נחוץ ? איך לנהל סיטואציה בה אמא מהגן שולחת לך הודעה עם בקשה שתדבר/י עם ילדך כי לא רצה לשחק עם ביתה בגן, על התגובה שלנו כשמבקרים אותנו או את ילדינו ,על הורים שמתערבים בשיחות ואינטרקציות בין הילדים... להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

ברי הקטן שבר את הזרת ברגל. אז הקדשנו לו פרק: דיברנו על מה קורה כשהילד נפצע ואנחנו צריכים לרוץ איתו למיון ולהתנהג כמבוגרים אחראיים בעוד אנחנו בחרדת על! וגם על כשאמא לחוצה ואבא אדיש, או כששניהם לחוצים. דיברנו על הנטייה להאשים את ההורה השני, וגם על האח המקנא בילד החולה. איך ומתי מספרים לילד שצריך לעבור הליך רפואי? או כשאמא/אבא צריכים? תהיו בריאים,הא? להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

רונה הזמינה פרק לכבוד יומולדתה, שמתרחש ממש היום !!! והפעם דיברנו על לאפשר ל"מתנה שאנחנו" להתגלות כל ילד מגיע עם המתנות שלו לעולם, אז איך אנחנו,כהורים,נאפשר להן להתגלות,וכמובן שכל הורה מגיע עם המתנות שלו לעולם, אז איך נאפשר למתנות שלנו להתגלות - בהורות ובכלל ? איך נרגיש בטוחים יותר/יפים יותר/בעלי ערך...איך לא נקטין, נחליש, איך נחזק ונטפח, איך כדאי להגיב כשהילדים מקטינים את עצמם (אני דפוק,היד שלי מטומטמת, אני לא טוב בזה....), ומה לעשות כשאני מחבל לעצמי במתנה שאני ועוד... תודה לכל...

"אני לא אוהב אותך אמא!!!" "את שקרנית!!!" ,"הלוואי שלא תהיה אבא שלי!!!" .... הופס! מילותיהן של הילדים שלכם השתחלו להן בין הסדקים, ויצא שנפגעתם. כמה קשה זה לתפקד כהורה, בזמן שהלב שלנו נסגר בגלל העלבון, הא? איך נצליח להיות המבוגר האחראי, בעוד אנחנו בעצמינו מגיבים מה"ילד שבנו"? אז...רבקה נתנה לנו כלים לאיך להגיב כשאנחנו נפגעים מהילדים שלנו. ...עשינו הפרדה בין הטיפול בעלבון שלנו ובכך גם בתפקוד ההורי, לבין הטיפול בעצם הנסיון שלהם להעליב ולפגוע והצורך לשים שם גבול. וגם דיברנו על איך להעביר לילדינו...

אז יש לילדים שלנו חיים מקבילים מ7:30 עד 16:00,נכון? הם במסגרתם חווים את יומם עם המון התמודדויות, וכשאנחנו מתראים אחרהצ הם עונים לשאלה "איך היה בגן?" ב"טוב". זהו. נגמר. "מה טוב? תספרו איך היה?" מכירים את זה ? ואז מתחילים ה"טריקים" שלנו לחליבת מידע, טריקים מאוד יצירתיים. אבל מה המחיר שלהם בבניית הקשר שלנו איתם? איך נגרום לילד שלנו לשתף אותנו,למה זה טוב בכלל שהוא יספר לנו? איך להגיב לסיפורים שלהם בצורה כזאת שהם ירצו להמשיך ולספר לנו (גם סיפורים טובים וגם רעים) ועוד.... להצטרפות לקבוצת...

אריאל מילי (מימי) נוטה לאבד חפצים, ורונה מתחרפנת מזה. איתי לעומת זאת חושב שרק ככה היא תלמד לא לאבד - כשהיא תתבאס שאבדו לה החפצים האהובים. מכירים את זה שאנחנו נותנים להם אחריות כדי שילמדו להיות אחראיים? אבל מה קורה כשהם "לא מצליחים" לעמוד באחריות? מה קורה כשהם בכלל לא רוצים או לא מוכנים עדיין להיות אחראיים? דיברנו עם רבקה על האם נכון לתת לילדים אחריות אישית, למה זה טוב, האם יש צדדים בעייתיים לדרישה מהם לעמוד באחריות שלהם, ואולי בכלל אנחנו מטילים עליהם אחריות כשאנחנו פשוט נמנעים מלהציב...

מאזינים ומאזינות יקרים שלנו... המלחמה, לצערינו, עדיין כאן. אנחנו נמצאים באבל קולקטיבי עמוק על העם שלנו, שעבר ועובר זוועות נוראיות. ועכשיו, 49 ימים מאז אותה שבת, האם אפשר להתחיל לחשוב על איך להחזיר את השמחה לחיינו? איך אפשר למצוא את האור בתוך כל החושך הזה? לתת מקום לאבל מצד אחד, ומצד שני לא להשאב לתוכו... למה חשוב "לבחור בחיים" , מה זה אומר בכלל "לבחור בחיים" מבחינתינו ומבחינת הילדים שלנו? מה קורה כשהילדים מבקשים מאיתנו דברים שנראים לנו לא מתאימים לתקופה? ועוד... מצפים בכיליון עניים...

כמה רגרסיות יש בתקופה הזאת, הא? כשאנחנו אומרים "רגרסיות" כולכם בוודאי חושבים על הרגרסיות של הילדים שלכם, אבל מה איתנו ההורים? גם לנו יש רגרסיות. אנחנו מוטרדים, מפוחדים, דרוכים, מוצפים... רונה שיתפה אותנו ברגרסיה שהיא עצמה חוותה. כמובן שדיברנו גם על רגרסיות ילדינו: בריחת פיפי וקקי, טנטרומים, בעיות בשינה, חוסר ריכוז, בדיקת גבולות מוגברת, הצמדות להורים, התקפי בכי וכו... אז מה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי שנצליח לנהל את הרגרסיות שלהם ושלנו? על זה ועוד... שישובו חטופינו הביתה בשלום, שחיילינו...