את תהל רן פגשתי לראשונה לפני יותר מעשרים שנה, כשראיינתי אותה למוסף ״הארץ״ לרגל צאת ספר שיריה ״בשמלתי״. המפגש ההוא היה מבחינתי בלתי נשכח, כי תהל כתבה, וממשיכה לכתוב על חייה בחוכמה וחמלה יוצאות דופן, שהיא טוענת שהצטברו בה במהלך השנים, אבל בעצם קל לראות שהיו בה ממש מרגע שהחלה ליצור. בשנים שחלפו מאז תהל כתבה מחזות ושירה ופרוזה  – ממש לאחרונה ראה אור הרומן שלה ״בית עוגות הדבש״. קדם לו הרומן האוטוביוגרפי ״בשם אחותי״ – ובשנה שעברה ראה אור גם הסרט שיצרה עם הבמאית הדר מורג ״ציפורה ורחל לא מתות״. בספר ובסרט תהל מתעדת, מפרקת ובוחנת את החיים שלה ושל ציפי, אחותה אהובתה שהלכה לעולמה. השיחה שלנו על ציפי התנהלה באותו חום ובאותה חמלה שזכרתי מהשיחה ההיא עם תהל, באותה עוצמה של רגש. וכן, ישבנו מול חלון גדול ופתוח שבזכותו זכינו שמדי פעם יצטרפו לשיחה שלנו גם ציפורים.   עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠  את שם הפודקאסט בפתיח קוראת תמר מור-סלע