בספרו "מעבר לעקרון העונג" רשם זיגמונד פרויד: "קיימים שני דחפים בסיסיים באדם: דחף החיים ודחף המוות. המטרה של הדחף הראשון היא לקשור ולאחד דברים, המטרה של השני היא להרוס ולהשמיד דברים". אירועי ה-7.10 הפגישו אותנו, ולא בפעם הראשונה בהיסטוריה של העם היהודי, עם הרוע והאכזריות שמתפרצים כאשר דחף המוות מקבל ביטוי. בשיחה עם ד"ר עמית ורשיצקי, היסטוריון וסופר, עמית מחקר באונ' הטכנית בברלין ובמרכז לחקר אנטישמיות באונ' העברית. שמתמחה, בין היתר, בחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית והתרבותית של הנאציזם, ניסינו להבין: האם הרוע הוא תוצר של נסיבות ספציפיות או שיש לו גם יסוד תרבותי? כיצד תיאוריות מדעיות, לכאורה, יכולות לספק הצדקה לביטוי קמאי של רועי אנושי? האם יש דמיון בין האידיאולוגיה של החמאס לזו של הנאצים? מדוע דווקא אלו במערב שאמורים לייצג ערכים של הומניות וליברליזם כושלים בעת הזו בהבחנה המוסרית ובין טוב לרע? מהו הבסיס הרגשי המשותף לקצוות האידיאולוגיים בימין ובשמאל העולמי? ועל אלו צרכים פסיכולוגיים עונה פונדמנטליזם דתי? לתגובות והערות: [email protected] 'ד"ר יצחק אלפסי -פסיכולוג חברתי' בפייסבוק ובאינסטגרם