בפרק התעסקנו באחים. בקשר הבראשיתי הזה מבית אמא ואבא. אנשים שאנחנו חולקים איתם קרבת דם ודמיון גנטי, שחונכו די כמונו ולפעמים הם קרובים ולפעמים כה שונים

"אף אחת לא עוזבת בית אלא אם הבית הוא לוע של כריש" כותבת ורסאן שייר, פליטה מסומאליה שחיה באנגליה. בפרק התעמקנו במצב הפליטות של מי שברח או גורש מביתו

"איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית, והבית איננו?" כתב אבות ישורון. ייתכן מאד שזה נקרא געגוע: תשוקה להיות קרוב למקום או לאדם שנפרדנו ממנו. בזה עסקנו בפרק

הפרק הוקדש לספר "קרקעית חיינו" של המשוררת האמריקאית שרון אולדס שכותבת שירה חשופה ומהפנטת על הנושאים הכי נפיצים: אמא, אבא, מין, משפחה, אהבה, חיים ומוות

"מי יכול לנחש, לפני שהשתתף במלחמה ממש, כל מה שיש בנשמה המלוכלכת של בני האדם?" כתב הסופר לואי-פרדינן סלין. בתכנית התחקינו אחר שורשי האלימות האנושית

"בדד בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום" שר זוהר ארגוב. פורטיס וסחרוף עונים לו: "מתוך בדידות אתה מבין שידידות עם עצמך היא דבר נדיר". בחנו מה זה להיות לבד

"אבא, העבודה שלך, אני חושבת שהרגה אותך" כותבת המשוררת תהל פרוש. האם אנחנו חיים בתרבות וורקוהוליקית? בתכנית עסקנו בתלאות חיי העבודה של האדם המודרני

"זרועו נחה קלות על חזי - אותו לילה הייתי מאושר" כותב המשורר וולט וויטמן. בפרק סקרנו סוגי אושר שונים וניסינו להבין איך להיות יותר שמחים ומסופקים בחיינו

"ליבי הוא שמלה מתבדרת ברוחות הריקות" כותבת חגית גרוסמן ומתארת את חוסר התוחלת שכרוכה בהתמכרות לקניות. בפרק בחנו את השפעות תרבות הצריכה על חיינו

"כל אחד רוצה להיות זמר" שרים אריק אינשטיין ושלום חנוך ומשקפים את הסטנדרט התרבותי לפיו הצלחה נמדדת בפרסום או יוקרה. בדקנו את אידאל ההגשמה העצמית כיום

מה זה בודהיזם? חכם זן כנראה היה עונה משהו כמו "שלולית שתן בגן עדן". בפרק התחקינו אחר דרך החיים הזו שמושכת אליה רבים וניסינו להבין ממה כדאי לנו להשתחרר

"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" אמר יצחק רבין ז"ל בנאומו האחרון, ואז נרצח באלימות בדיוק בשל דעות אלה. 22 שנים אחרי בדקנו איזה חותם הותיר בנו הרצח

כל אדם צריך גג אבל בית הוא יותר מזה. "עכשיו הקירות אינם מחסה הם הסתגרו בשתיקתם" כותבת זלדה ומזכירה שהחלל יכול להפוך לזר ברגע שהוא מתרוקן ממשמעות פרטית

איך מתמודד גבר שאשתו הפכה ביום בהיר אחד לשועלה? איך ניתן להיפטר מרוחות ואיך הסינים בימי קדם ניצחו שדים? בתכנית עסקנו בעולם העל טבעי המופלא של הפנטזיה

בסיפור של אורלי קסטל-בלום אנשים נוהרים לאפריקה כדי להרבות ג'ירפות ננסיות והמשוררת רחל חלפי כותבת דרך עיניי הנמלה. בתכנית התחקינו אחר עולמן של החיות

התמקדנו בתכנית בוידויים בני זמננו. כאלה שפחות מתפקדים כהודאה מפורשת על חטא אך בהחלט כוללים חשיפה אינטימית של תחושות ומחשבות פרטיות. לומר אמת זה מזכך

"איתקה העניקה לך מסע יפה / אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך" כתב קוואפיס בשירו הידוע. בתכנית עסקנו בתאוות הנדודים ובשלל המניעים שדוחפים אותנו לצאת למסע

הסופרת שריל סטרייד כתבה ש"סליחה פירושה שמצאת דרך להתקדם ולהכיר בכאב שנגרם לך מבלי להניח לו לשלוט בחייך או ביחסיך עם מי שפגע בך". בתכנית חשבנו על סליחה

"אמנות האובדן לא דורשת הרבה כישרון אף שלפעמים זה נראה כמו (כתבי זאת!) כמו אסון" כתבה המשוררת אליזבת בישופ. בתכנית המשכנו לעסוק במוות, געגוע וזיכרון

"המתים לא שקטים הלילה, הם נובחים, נוהמים, שורקים. אני אומר להם תרגעו, ימתקו לכם רגבי עפרכם" כותב המשורר אלי הירש. בתכנית פתחנו בדיאלוג עם יקירנו שמתו

"אני ממליץ לכם לפנות לים. שם מתחוללת, ממש בסמוך לקו המים, מלחמה בין שתי קבוצות נמלים על גרעין שפיצח מישהו" כותב המשורר רועי צ'יקי ארד על הים

איך כתב יהודה אטלס? "הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם והילד הזה הוא אני!" בתכנית חזרנו לגן העדן האבוד של הילדות - על מתיקותה כמו גם על אכזריותו

"אֵין שֻלְחַן הַמֶּלֶךְ חָסֵר מְאוּמָה, גַּם-קֻרְקְבָן שֶׁל-צְפִיר דָּנִיֵּאל וּלְשׁוֹן פָּרָה אֲדֻמָּה", כתב ביאליק, ועשה לנו תיאבון לעוד תכנית אוכל

של סילברסטיין שואל: "מה אני יכול לאכול שיאפשר לי לא להתפגר בטרם עת?" והמלצר עונה: "הכי טוב זה קצת מים בכוס מחוטאת". בתכנית בדקנו מה הופך אוכל לכה מענג